ענף השכרת הרכב והליסינג - שק החבטות של הרגולטורים

טענה זו חסרת בסיס, שכן ההנחות לחברות השכרת הרכב והליסינג ניתנות כהקצאה ישירה מיצרן הרכב בחו"ל לחברות משיקולי שיווק וחשיפה. הנחות כאלו ניתנות מהיצרנים בכל העולם המערבי. יצרנים מסוימים אף דורשים דיווח מלא מהיבואן הכולל מספרי שילדה למי שווקו מכוניות אלו. בנוסף, במכירת רכב לחברות השכרה וליסינג היבואן חוסך עלויות שיווק ופרסום אותן הוא צריך להשקיע כדי למכור רכב ללקוחות הפרטיים.

בשוק התחרותי של חברות הליסינג, ההנחות הללו מגולגלות ישירות לציבור משתמשי הליסינג ולרוכשי ההרכב המשומש. כתוצאה מכך החברות אף תורמות להורדת גיל הרכב הממוצע בישראל, שכן רכב בן 3 שנים נמכר לציבור בכ-50% ממחיר רכב חדש.

התחבורה הציבורית בישראל רחוקה מזו של העולם המערבי ומרבית המועסקים נאלצים להגיע לעבודתם ברכב פרטי, כך שענף הליסינג המושמץ חדשות לבקרים מהווה גורם חשוב לחיזוק הפריפריה ולהגדלת היצע התעסוקה בערי הלוויין, וכל זאת בכלי רכב חדישים ובטיחותיים.

ענף השכרת הרכב והליסינג לא מקבל הקלות ומענקים כנהוג בענפים אחרים, אך סובל מחסמים ביורוקרטיים ותקנות ארכאיות מתקופת המנדט. חוסר בממשקים טכנולוגיים, כגון העברת בעלות על אלפי כלי רכב בשנה או תשלום מרוכז של אגרות רישוי כלי הרכב. למרות הקידמה הטכנולוגית כיום, התנהלות החברות מול משרד התחבורה נשארה תקועה בשנות ה-80 של המאה הקודמת.

הגדילה לעשות רשות המיסים כשביטלה השנה את סעיף המס שמאפשר שיחלוף רכבים לחברות הליסינג (סעיף 96) למרות שהם כלי ליצירת הכנסה. דבר זה הטיל על החברות מס מיידי של עשרות מיליוני ש"ח לכל חברה.

ובאשר לוועדת זליכה: מסקנותיה הוגשו לשר התחבורה לפני כשלוש שנים, ומרביתן לא יושמו עקב היותן שגויות. באשר לייבוא המקביל: גם כאן כמעט ואין שינוי, למעט ניסיון זניח לייבא מעט מכוניות. להערכתי, במערך הקיים של יצרני ויבואני הרכב בישראל לא ניתן לפתוח את השוק ליבוא מקביל באופן מסיבי, והייבוא המקביל הזניח שקיים לא יוביל להוזלה ללקוח הפרטי.

 

פורסם בגלובס ב- 18.12.14