מה כל כך גרוע במע"מ אפס על דירות?
אינני אוהב את הביקורת האופנתית כלפי שר האוצר, שמקורה בכך שאין הוא כלכלן מקצועי או שאין לו מספיק ניסיון כלכלי. אינני אוהב אותה משום שהיא ריקה מתוכן וחסרת כל ממשות. ובמיוחד אינני אוהב את השימוש ביוזמה להנהיג אפס מע"מ על רכישת דירת מגורים ראשונה לזוגות צעירים, כדוגמא המצביעה על אי הבנתו בהנהגת כלכלת המדינה וכאילו זהו עניין בעל ערך שולי.
בשנים 1979-1978 כיהן מר שמחה ארליך ז"ל, אז מנהיג המפלגה הליברלית, כשר האוצר של ישראל. הוא יזם את ביטול תשלום שכר הלימוד בבתי הספר התיכוניים על ידי המשפחות והעביר את הנטל על תקציב המדינה. לא מעט כלכלנים טענו אז שמהלך זה יהיה כבד מידי עבור מדינת ישראל ויפגע בתקציב המדינה קשות.
בראייה לאחור, איש לא יעז לומר, ואפילו לא כלכלנים נבחרים, שהיה זה מהלך שגוי. לא יכול היה להיות מהלך חשוב יותר בניסיון להתמודד עם סגירת הפערים החברתיים בישראל.
בעבר הלא כל כך רחוק כיהן במשרד האוצר נושא משרה בכירה בתקן של מומחה למסים. הוא לא הצליח להעביר בתקופת כהונתו אפילו תיקון אחד במערכת המס. לעומתו, כיהן נושא משרה אחר אשר הצהיר שהוא אינו מומחה למסים, אך הצליח להעביר לא פחות מ-51 תיקוני חקיקה במערכת המסים ששיפרו לאין ערוך את תשתית המס בישראל.
מנהיג פוליטי אינו צריך להיות כלכלן, ואכן שר האוצר הוא מנהיג פוליטי ולא כלכלן מקצועי. אם כלכלנים מנוסים סבורים שחשוב מאוד ששר האוצר יהיה כלכלן, דומה לי כי אם האחריות הציבורית לנגד עיניהם, עליהם להיכנס אל תוך ביצת המערכת הפוליטית ולשאוף להגיע לעמדת מנהיגות.
באופן מפתיע, בכל כנסת ישראל בולט רק אדם אחד שהוא כלכלן בעל רקע מקצועי וניסיון אישי, פרופ' אבישי ברוורמן, יו"ר ועדת הכלכלה. איכשהו, כלכלנים מקצועיים מעדיפים שלא ליטול אחריות אישית בעמדות של מנהיגות פוליטית, שהן בסופו של דבר העמדות המרכזיות בהובלת מדיניות כלכלית.
ולעומקו של עניין, אולי כדאי שגם נדרש לשאלת היסוד מהי כלכלה מצליחה. אם כלכלת מדינה כלשהי מגיעה לשיעורי צמיחה מרשימים ובהתמדה, אפשר לכנותה כלכלה מצליחה. אולם, יהיה זה רק חצי האמת, שכן, צמיחה של כלכלה יכולה להיות מנותבת כמעט כולה להעשרת שכבה צרה מאוד באוכלוסיה.
שיעורי צמיחה גבוהים חשובים לצורך יצירת משאבים, אך החצי השני בהבנת ניהול נכון של כלכלה הוא השימוש הנעשה במשאבים אלה.
מדיניות כלכלית לאומית נכונה היא כזאת המתחילה בתפיסה ערכית נכונה ומהגדרת יעדים חברתיים ברורים, ובראשם יצירת מקומות עבודה וחיזוק החברה, תוך חתירה לשוויון ככל האפשר, מבלי לעודד את הפרט לחיות על חשבון הציבור.
מה כבר יכול להיות כל כך גרוע בפטור ממע"מ על רכישת דירת מגורים ראשונה בידי זוגות צעירים? מה הסיבה שכל כך הרבה כלכלנים ועיתונאים מסתערים על יוזמה זו ככשל קולוסלי בניהול כלכלת המדינה?
הייתי יכול להבין אם המתנגדים לפטור ממע"מ ברכישת דירות מגורים היו מתנגדים לכל תקציב הטבות המס, המגיע לכ-46 מיליארד ₪, ומציעים לנו לבחון מחדש באילו תחומים ומדוע יש להעניק הטבות מס אשר בדרך כלל מפלות סקטור אחד לעומת סקטור אחר. גישה שכזו הייתה מאוזנת ורצינית.
אם היינו בוחנים את כל רשימת הפטורים והטבות המס, אינני בטוח שלא היינו צריכים להציב את הפטור ממע"מ לרכישת דירת מגורים בראש סולם העדיפויות.
אך מדינת ישראל, במרבית המערכות הקיימות, יודעת לבוא בתביעות ודרישות לצעירות ולצעירים ולהחזיר להם מעט מאוד.
נוכחתי בכך גם כאשר עסקתי בעבר בתחום ההשכלה הגבוהה. מוסדות להשכלה גבוהה אליטיסטיות שנהנו מתקציב המדינה לחמו בחירוף נפש על מנת לדחוף צעירים וצעירות, אשר רצו לרכוש השכלה גבוהה, אל מחוץ לגבולות המדינה.
ציבור עורכי הדין שואף, בטענות של שיפור רמת המקצוע, לחייב בוגרי משפטים לעבוד שנתיים כמתמחים בשכר נמוך, כאילו שאין אנו יודעים מהיכן באמת נובעות הבעיות במתן שירות הולם של עו"ד ללקוחותיו.
מול השקעת ההון החיונית והכבדה ביותר המוטלת על זוג צעיר, שהיא רכישת דירת מגורים, אנו שואפים להטיל מס גבוה של 18% ולשעבד אותם לתשלום המשכנתא עשרות שנים; וזה דווקא נראה כדבר שנכון לעשותו.
ניסינו, עד היום ללא הצלחה, להוריד את מחירי הדירות בישראל, וכשנעשה ניסיון נוסף בעל הגינות ערכית, מיד יש גדודים היוצאים בשצף קצף נגד היוזמה.
הכלכלה צריכה להירתם להשגת יעדים חברתיים ומתן הזדמנות הולמת לצעירות ולצעירים להתבסס כלכלית. זהו יעד חברתי ראשון במעלה. כמובן שעל מנת להשיג יעדים אלה נחוץ שיהיו לנו המשאבים על מנת לממן אותם, ונחוץ אף להביא בחשבון אילוצים כלכליים ותוצאות כלכליות; שכן בהרבה מובנים ניהול כלכלת מדינה אינו שונה מניהול כלכלת בית.
כל משפחה חייבת ליצור את המשאבים על מנת שתוכל להעניק לילדיה חינוך טוב, פעילות תרבותית ואפילו מוצרי אופנה בכדי שהילד לא ירגיש מקופח.
אולם, מה שחשוב בניהול כלכלת המדינה, בדומה לכלכלת משק בית, הוא להבין היטב מהם היעדים אליהם חותרים, ולא רק לדבר על הצלחה כלכלית שאינה יודעת לרתום את עצמה ליעדים החשובים באמת לרווחת המשפחה, בריאותה וקידומה, במובן הרחב של מושגים אלה.
את המתווה של היעדים אותם אנו רוצים להשיג חייבת להציב המנהיגות הפוליטית. מומחי הכלכלה הם הכח המסייע, אבל לא המנהיגות המובילה.
בראייה לאחור, איש לא יעז לומר, ואפילו לא כלכלנים נבחרים, שהיה זה מהלך שגוי. לא יכול היה להיות מהלך חשוב יותר בניסיון להתמודד עם סגירת הפערים החברתיים בישראל.
בעבר הלא כל כך רחוק כיהן במשרד האוצר נושא משרה בכירה בתקן של מומחה למסים. הוא לא הצליח להעביר בתקופת כהונתו אפילו תיקון אחד במערכת המס. לעומתו, כיהן נושא משרה אחר אשר הצהיר שהוא אינו מומחה למסים, אך הצליח להעביר לא פחות מ-51 תיקוני חקיקה במערכת המסים ששיפרו לאין ערוך את תשתית המס בישראל.
מנהיג פוליטי אינו צריך להיות כלכלן, ואכן שר האוצר הוא מנהיג פוליטי ולא כלכלן מקצועי. אם כלכלנים מנוסים סבורים שחשוב מאוד ששר האוצר יהיה כלכלן, דומה לי כי אם האחריות הציבורית לנגד עיניהם, עליהם להיכנס אל תוך ביצת המערכת הפוליטית ולשאוף להגיע לעמדת מנהיגות.
באופן מפתיע, בכל כנסת ישראל בולט רק אדם אחד שהוא כלכלן בעל רקע מקצועי וניסיון אישי, פרופ' אבישי ברוורמן, יו"ר ועדת הכלכלה. איכשהו, כלכלנים מקצועיים מעדיפים שלא ליטול אחריות אישית בעמדות של מנהיגות פוליטית, שהן בסופו של דבר העמדות המרכזיות בהובלת מדיניות כלכלית.
ולעומקו של עניין, אולי כדאי שגם נדרש לשאלת היסוד מהי כלכלה מצליחה. אם כלכלת מדינה כלשהי מגיעה לשיעורי צמיחה מרשימים ובהתמדה, אפשר לכנותה כלכלה מצליחה. אולם, יהיה זה רק חצי האמת, שכן, צמיחה של כלכלה יכולה להיות מנותבת כמעט כולה להעשרת שכבה צרה מאוד באוכלוסיה.
שיעורי צמיחה גבוהים חשובים לצורך יצירת משאבים, אך החצי השני בהבנת ניהול נכון של כלכלה הוא השימוש הנעשה במשאבים אלה.
מדיניות כלכלית לאומית נכונה היא כזאת המתחילה בתפיסה ערכית נכונה ומהגדרת יעדים חברתיים ברורים, ובראשם יצירת מקומות עבודה וחיזוק החברה, תוך חתירה לשוויון ככל האפשר, מבלי לעודד את הפרט לחיות על חשבון הציבור.
מה כבר יכול להיות כל כך גרוע בפטור ממע"מ על רכישת דירת מגורים ראשונה בידי זוגות צעירים? מה הסיבה שכל כך הרבה כלכלנים ועיתונאים מסתערים על יוזמה זו ככשל קולוסלי בניהול כלכלת המדינה?
הייתי יכול להבין אם המתנגדים לפטור ממע"מ ברכישת דירות מגורים היו מתנגדים לכל תקציב הטבות המס, המגיע לכ-46 מיליארד ₪, ומציעים לנו לבחון מחדש באילו תחומים ומדוע יש להעניק הטבות מס אשר בדרך כלל מפלות סקטור אחד לעומת סקטור אחר. גישה שכזו הייתה מאוזנת ורצינית.
אם היינו בוחנים את כל רשימת הפטורים והטבות המס, אינני בטוח שלא היינו צריכים להציב את הפטור ממע"מ לרכישת דירת מגורים בראש סולם העדיפויות.
אך מדינת ישראל, במרבית המערכות הקיימות, יודעת לבוא בתביעות ודרישות לצעירות ולצעירים ולהחזיר להם מעט מאוד.
נוכחתי בכך גם כאשר עסקתי בעבר בתחום ההשכלה הגבוהה. מוסדות להשכלה גבוהה אליטיסטיות שנהנו מתקציב המדינה לחמו בחירוף נפש על מנת לדחוף צעירים וצעירות, אשר רצו לרכוש השכלה גבוהה, אל מחוץ לגבולות המדינה.
ציבור עורכי הדין שואף, בטענות של שיפור רמת המקצוע, לחייב בוגרי משפטים לעבוד שנתיים כמתמחים בשכר נמוך, כאילו שאין אנו יודעים מהיכן באמת נובעות הבעיות במתן שירות הולם של עו"ד ללקוחותיו.
מול השקעת ההון החיונית והכבדה ביותר המוטלת על זוג צעיר, שהיא רכישת דירת מגורים, אנו שואפים להטיל מס גבוה של 18% ולשעבד אותם לתשלום המשכנתא עשרות שנים; וזה דווקא נראה כדבר שנכון לעשותו.
ניסינו, עד היום ללא הצלחה, להוריד את מחירי הדירות בישראל, וכשנעשה ניסיון נוסף בעל הגינות ערכית, מיד יש גדודים היוצאים בשצף קצף נגד היוזמה.
הכלכלה צריכה להירתם להשגת יעדים חברתיים ומתן הזדמנות הולמת לצעירות ולצעירים להתבסס כלכלית. זהו יעד חברתי ראשון במעלה. כמובן שעל מנת להשיג יעדים אלה נחוץ שיהיו לנו המשאבים על מנת לממן אותם, ונחוץ אף להביא בחשבון אילוצים כלכליים ותוצאות כלכליות; שכן בהרבה מובנים ניהול כלכלת מדינה אינו שונה מניהול כלכלת בית.
כל משפחה חייבת ליצור את המשאבים על מנת שתוכל להעניק לילדיה חינוך טוב, פעילות תרבותית ואפילו מוצרי אופנה בכדי שהילד לא ירגיש מקופח.
אולם, מה שחשוב בניהול כלכלת המדינה, בדומה לכלכלת משק בית, הוא להבין היטב מהם היעדים אליהם חותרים, ולא רק לדבר על הצלחה כלכלית שאינה יודעת לרתום את עצמה ליעדים החשובים באמת לרווחת המשפחה, בריאותה וקידומה, במובן הרחב של מושגים אלה.
את המתווה של היעדים אותם אנו רוצים להשיג חייבת להציב המנהיגות הפוליטית. מומחי הכלכלה הם הכח המסייע, אבל לא המנהיגות המובילה.
