הארנונה זה מס ניבזי שרק מתייקר בכל שנה, בלי קשר לשיפור השירות לתושב - צריך לעשות מעשה
על אף שהבעיות המיוחדות הקשורות במס הארנונה הוצפו בחודשים האחרונים, נראה שלא מספיק אנשים במגזר העסקי הבינו את מלוא משמעותו ההרסנית. במערכת המסים בישראל בולט מס הארנונה, שעד היום הוצב במקום נמוך בתחום ההתעניינות התקשורתית והציבורית, כמס הפרוץ והמסוכן ביותר במערכת המסים כולה.
משום מה, ההתייחסות למס הארנונה הינה שולית ופחות רצינית מאשר התייחסותנו לכל מס אחר. אם מעלים את מס החברות מ-25% ל-26.5%, ללא כל הצדקה ולא מסיבות ענייניות אלא רק על שום שהממשלה רצתה להיראות כמי שנענית ללחצי המחאה החברתית, המגזר העסקי כולו מתייחס לכך מאוד ברצינות. אם רוצים להעלות את מס ההכנסה ליחידים בעוד 2% בכל אחת ממדרגות המס, גם זה נתפס כמהלומה נוספת על משלמי המס.
אבל מס הארנונה כאילו זורם לו באפיק שקט וצדדי, כאשר עד לפני חצי שנה, בטרם החל איגוד לשכות המסחר לתקוף ישירות את כל העוולות הקשורות במס זה, לא היה כמעט גורם שהפריע לזרימתו המוסתרת מעין.
אנו יודעים כמה אנו משלמים מס הכנסה, שהוא פועל יוצא של ההכנסה החייבת במס של יחידים; אנו יודעים כמה אנו משלמים מס חברות, שהוא פועל יוצא של רווחי החברות; אנו יודעים כמה אנו משלמים מע"מ, שהוא פועל יוצא של היקף הצריכה האישית או המוסדית; אולם לא יודעים מה יהיה מס ארנונה, שיושת עלינו בשנה הבאה, על אף שמדובר במס המסתכם בעשרות ומאות אלפי שקלים, ולאחר מכן מעטים מוחים על גובה מס זה.
מס הארנונה מועלה בקביעות ובהתמדה, שנה אחר שנה, ללא שום קשר לשיפור השירותים שהרשות המוניציפאלית מעניקה לתושביה. מס הארנונה הוא, לאמיתו של דבר, המס הנבזי ביותר בישראל. הוא מועלה בהיעדר שקיפות וכתוצאה מאי היעילות של הרשויות המקומיות, המרשות לעצמן בזבוזים והעדר התייעלות, כפי שמשתקף בדו"ח מבקר המדינה האחרון על הרשויות המקומיות. בדו"ח זה, הסתבר לנו, כי יש רשות מקומית השוכרת שירותים מ-300 יועצים חיצוניים, או רשות אחרת המשלמת משכורת חודשית קבועה עבור אירוע שנתי חד-פעמי.
מס הארנונה מעודד את הרשויות המקומיות לבזבז ולא להתייעל. עלייתו המתמדת מהווה פתרון תקציבי נוח ביותר לרשויות המקומיות. חלק גדול מהרשויות המקומיות לא מגיעות אפילו למיצוי של 60% מסכום הגביה המותר להן על פי הדין. כל אימת שאין לחץ להתייעל, כל רשות ציבורית תעדיף להעלות את היקף המס שהיא גובה מן הציבור. ולשם כך, כל רשות מקומית תשתמש במה שקרוי "מנגנון האישורים החריגים", על מנת לבקש משרי הפנים והאוצר לאשר לה, ללא שהדבר מובא לדיון ציבורי בשום פורום שהוא, העלאות נוספות על נוסחת ההתאמה האוטומטית השנתית.
על מנת שנבין את גודל העוול, כדאי לציין ולהדגיש שמדי שנה מועלה מס הארנונה לכל משקי הבית ולכל המגזר העסקי, אוטומטית וללא אישור של ועדה כלשהי, על פי נוסחה שחציה הוא עליית מדד יוקר המחייה וחציה הוא עליית מדד השכר במגזר הציבורי. כאשר מתרחשות חגיגות וחריגות השכר במגזר הציבורי, כולל תשלומי פנסיה מופלגים, מס הארנונה מועלה אוטומטית לרוחב כל המדינה.
תושבי המדינה סופגים ישירות את כל חריגות השכר במגזר הציבורי, כמו גם חריגות בהיקפים של מיליארדים של תשלומי פנסיה לא מאושרים והעלאות שכר אוטומטיות לקבוצות החזקות בתוך המונופולים המוחלטים שבבעלות המדינה. ולא רק שם, אלא גם בבתי החולים הממשלתיים. לא רק שהמדינה נאלצת להקצות משאבים חיוניים כדי לממן הוצאות חריגות ובלתי מוצדקות מחמת ההתנהלות הכושלת במגזר הציבורי, אלא שבנוסף לכך גם מס הארנונה מועלה אוטומטית לכל שכבות האוכלוסיה ללא כל התחשבות ברמת הכנסתן. העומס המוטל על דלת העם עולה כאשר קבוצות הכוח בשירות הציבורי מרשות לעצמם ליהנות מחריגות שכר בלתי מוכרות. קשה לחשוב על עוול גדול יותר והתנהגות ערכית ומוסרית כה קלוקלת.
לאחר שהתושבים סופגים את ההעלאה השנתית האוטומטית, נוהרות הרשויות המקומיות לבקש אישורים להעלאות חריגות נוספות. האישור שהיה אמור להיות חריג - הפך לנורמה. בשנת 2012 אושרו אישורים להעלאות חריגות ל-70 רשויות מקומיות; בשנת 2013 ל-50 רשויות מקומיות; וכרגע, בפני משרד הפנים מונחות להכרעה בקשות להעלאות חריגות בגין שנת 2014 מ-114 רשויות מקומיות.
קשה להבין את האדישות של חברי הכנסת וחברי ועדת הכספים, אשר אינם נחלצים להתמודד עם אחת העוולות החמורות בתחום המיסוי הנעשות בכיסוין של הוראות חוק שרוקנו מכל תוכן. איגוד לשכות המסחר ימשיך במאבקו לשינוי הוראות החוק, ורצוי מאוד שכל המגזר העסקי יבין חשיבות מאבק זה ויפעיל את הלחץ הנחוץ, ישירות, גם על הרשויות המקומיות, גם על שר הפנים, גם על שר האוצר וגם על חברי ועדת הכספים בכנסת.
אבל מס הארנונה כאילו זורם לו באפיק שקט וצדדי, כאשר עד לפני חצי שנה, בטרם החל איגוד לשכות המסחר לתקוף ישירות את כל העוולות הקשורות במס זה, לא היה כמעט גורם שהפריע לזרימתו המוסתרת מעין.
אנו יודעים כמה אנו משלמים מס הכנסה, שהוא פועל יוצא של ההכנסה החייבת במס של יחידים; אנו יודעים כמה אנו משלמים מס חברות, שהוא פועל יוצא של רווחי החברות; אנו יודעים כמה אנו משלמים מע"מ, שהוא פועל יוצא של היקף הצריכה האישית או המוסדית; אולם לא יודעים מה יהיה מס ארנונה, שיושת עלינו בשנה הבאה, על אף שמדובר במס המסתכם בעשרות ומאות אלפי שקלים, ולאחר מכן מעטים מוחים על גובה מס זה.
מס הארנונה מועלה בקביעות ובהתמדה, שנה אחר שנה, ללא שום קשר לשיפור השירותים שהרשות המוניציפאלית מעניקה לתושביה. מס הארנונה הוא, לאמיתו של דבר, המס הנבזי ביותר בישראל. הוא מועלה בהיעדר שקיפות וכתוצאה מאי היעילות של הרשויות המקומיות, המרשות לעצמן בזבוזים והעדר התייעלות, כפי שמשתקף בדו"ח מבקר המדינה האחרון על הרשויות המקומיות. בדו"ח זה, הסתבר לנו, כי יש רשות מקומית השוכרת שירותים מ-300 יועצים חיצוניים, או רשות אחרת המשלמת משכורת חודשית קבועה עבור אירוע שנתי חד-פעמי.
מס הארנונה מעודד את הרשויות המקומיות לבזבז ולא להתייעל. עלייתו המתמדת מהווה פתרון תקציבי נוח ביותר לרשויות המקומיות. חלק גדול מהרשויות המקומיות לא מגיעות אפילו למיצוי של 60% מסכום הגביה המותר להן על פי הדין. כל אימת שאין לחץ להתייעל, כל רשות ציבורית תעדיף להעלות את היקף המס שהיא גובה מן הציבור. ולשם כך, כל רשות מקומית תשתמש במה שקרוי "מנגנון האישורים החריגים", על מנת לבקש משרי הפנים והאוצר לאשר לה, ללא שהדבר מובא לדיון ציבורי בשום פורום שהוא, העלאות נוספות על נוסחת ההתאמה האוטומטית השנתית.
על מנת שנבין את גודל העוול, כדאי לציין ולהדגיש שמדי שנה מועלה מס הארנונה לכל משקי הבית ולכל המגזר העסקי, אוטומטית וללא אישור של ועדה כלשהי, על פי נוסחה שחציה הוא עליית מדד יוקר המחייה וחציה הוא עליית מדד השכר במגזר הציבורי. כאשר מתרחשות חגיגות וחריגות השכר במגזר הציבורי, כולל תשלומי פנסיה מופלגים, מס הארנונה מועלה אוטומטית לרוחב כל המדינה.
תושבי המדינה סופגים ישירות את כל חריגות השכר במגזר הציבורי, כמו גם חריגות בהיקפים של מיליארדים של תשלומי פנסיה לא מאושרים והעלאות שכר אוטומטיות לקבוצות החזקות בתוך המונופולים המוחלטים שבבעלות המדינה. ולא רק שם, אלא גם בבתי החולים הממשלתיים. לא רק שהמדינה נאלצת להקצות משאבים חיוניים כדי לממן הוצאות חריגות ובלתי מוצדקות מחמת ההתנהלות הכושלת במגזר הציבורי, אלא שבנוסף לכך גם מס הארנונה מועלה אוטומטית לכל שכבות האוכלוסיה ללא כל התחשבות ברמת הכנסתן. העומס המוטל על דלת העם עולה כאשר קבוצות הכוח בשירות הציבורי מרשות לעצמם ליהנות מחריגות שכר בלתי מוכרות. קשה לחשוב על עוול גדול יותר והתנהגות ערכית ומוסרית כה קלוקלת.
לאחר שהתושבים סופגים את ההעלאה השנתית האוטומטית, נוהרות הרשויות המקומיות לבקש אישורים להעלאות חריגות נוספות. האישור שהיה אמור להיות חריג - הפך לנורמה. בשנת 2012 אושרו אישורים להעלאות חריגות ל-70 רשויות מקומיות; בשנת 2013 ל-50 רשויות מקומיות; וכרגע, בפני משרד הפנים מונחות להכרעה בקשות להעלאות חריגות בגין שנת 2014 מ-114 רשויות מקומיות.
קשה להבין את האדישות של חברי הכנסת וחברי ועדת הכספים, אשר אינם נחלצים להתמודד עם אחת העוולות החמורות בתחום המיסוי הנעשות בכיסוין של הוראות חוק שרוקנו מכל תוכן. איגוד לשכות המסחר ימשיך במאבקו לשינוי הוראות החוק, ורצוי מאוד שכל המגזר העסקי יבין חשיבות מאבק זה ויפעיל את הלחץ הנחוץ, ישירות, גם על הרשויות המקומיות, גם על שר הפנים, גם על שר האוצר וגם על חברי ועדת הכספים בכנסת.
מאמר דומה פורסם בביזפורטל בתאריך: 3.7.14
