אפס מע"מ על רכישת דירות למגורים מעוררת התנגדות לא מוצדקת של כלכלנים

אין ספק, זוהי יוזמה האמורה להרשים. אולם, זוהי גם יוזמה המאלצת אותי להסביר מדוע פנייה זו כלל לא מרשימה אותי - לא מחמת הכישורים המקצועיים העוטפים אותה ואף לא מחמת תוכנה.

ההחלטה להעניק פטור מרכישת דירות מגורים אינה החלטה כלכלית טהורה, אם בכלל קיימות החלטות כלכליות טהורות. זו החלטה המבוססת על מושגים של צדק חברתי אשר שואפת להשיג מטרה כלכלית. בהיבט זה של צדק חברתי, דעתם של כלכלנים, יהיו ברמות המומחיות הגבוהות ביותר, אינה מוסמכת יותר מדעתו של כל רופא, מהנדס, פקיד או פעיל חברתי.

אם, למשל, בנק ישראל מחליט לרכוש דולרים על מנת להחליש את השקל ולהקל על היצואנים, זוהי אכן החלטה בעלת אופי כלכלי. אך היא תישאר החלטה צרה בעלת אופי כלכלי אם היא לא תביא בחשבון את הנזקים שיגרמו למשק כתוצאה מיצירת הוצאה נוספת של מיליארדי שקלים.

 אם כך, חובה עלינו לדון בשאלת סדרי העדיפויות בהקצאת המשאבים שלנו, כך שכל החלטה הנעוצה בשיקולים כלכליים לא תהיה מודרת משיקולים חברתיים.

 נכון לומר כי שיקולים כלכליים טהורים ניתן למצוא בחברה פרטית, אם השאיפה המרכזית של החברה היא עשיית רווח. אך גם אז לא יהיה די בניתוחי שוק וחישובי תמחור מבלי שתילקח בחשבון ההשפעה על המורל והמוטיבציה של העובדים. 

אולם, כשמדובר בהחלטות של מדיניות כלכלית לאומית לא ניתן לפעול על פי שיקולים כלכליים טהורים. מדיניות כלכלית חייבת להתבסס על מטרות של צדק חברתי, תשתית ערכית וערכי מוסר. השיקול הכלכלי הוא רק אחד מהשיקולים הנלווים, והוא חייב להיות ממוקד ומכוון אל התוצאה.

 אני מאוד תמה על כך שרוחם של כל אותם כלכלנים סוערת כאשר רוצים לתת הטבה לאלה שהקדישו שנים מחייהם בהגנה על בטחון המדינה, ועוד ימשיכו בהגנתה שנים רבות. קיים במדינה אי צדק חברתי ברמתו החמורה ביותר בחיוב חלק מהצעירים לשאת בעול הביטחון, כשמנגד פוטרים אחרים. אלא שזהו אי צדק איתו אנו חיים עשרות שנים, המכרסם אט אט ברקמות החברה הישראלית.

 מדוע בנושא זה איננו שומעים את קובלנותיהם של אותם כלכלנים, המדברים במושגים של שוויון חברתי? מדוע רק כשרוצים לעשות תיקון באי צדק זה ולהקל על אלה הנושאים בעול, לפתע מועלים בעוצמה רבה טיעונים של אי צדק חברתי ואי שוויון חברתי?

 אני מתקשה גם להבין את חרדתם יוצאת הדופן של אותם כלכלנים דווקא כאשר מדובר על פטור מע"מ לרכישת דירת מגורים על ידי צעירים בישראל, כשאנו יודעים היטב עד כמה נכשלנו ביצירת תנאי שוק שיאפשרו לצעירים לרכוש דירת מגורים מבלי שיהיו משועבדים לנטל החובות לכל חייהם.

 ניקח לדוגמה את הפטור מתשלום מע"מ על קניית פירות וירקות. מדובר בפטור בהיקף תקציבי שאינו פחות מהפטור ממע"מ על רכישת דירות; או את הפטור ממע"מ על שירותי תיירות, פטור שלא בהכרח מקובל בעולם כולו. אף קבוצת הכלכלנים לא הזדעזעה מהענקת שני פטורים אלה. השיקול כאילו יש לנו הפסד תקציבי הוא שיקול שווא. מס לא מוטל רק כדי להגדיל את הכנסות המדינה. מס מוטל גם כשעומד מאחוריו איזשהו היגיון של צדק חברתי, לא בהכרח צדק חברתי מושלם, אבל לפחות באיזון מסוים, כמו לדוגמא מס ההכנסה ששיעוריו עולים ככל שההכנסה עולה.

 קיימות דרכים רבות לשיפור כלכלת המדינה ועשיית צדק חברתי כדי להחזיר את ההפסד על הענקת פטור ממע"מ לרכישת דירה. אינני מבין מדוע קבוצת הכלכלנים לא מצאה לנכון לטפל בזה.

 מול חיזוי של כלכלן אחד ניתן תמיד למצוא דעה סותרת בחיזוי של כלכלן אחר. בכלל, חיזוי התנהלות השוק והתנהגות הצרכנים הוא מסוג הדברים היותר קשים לניתוח והערכה, ולא על זה ניתן לבסס החלטות. מה שחשוב יותר זה להתייחס למהלך לגופו, לבחון את מידת הצדק החברתי הגלומה בו ולחפש את המהלכים הנלווים התומכים בביצוע המהלך והצלחתו. אם יבואו מחר צעירים וצעירות לרכוש דירת מגורים הם ישלמו בגינה פחות. זוהי בוודאי עובדה מוחלטת, וברבות הזמן השוק גם יתאים עצמו. הפטור לא בהכרח יגדיל את הביקוש. עלות רכישת דירה גבוהה מספיק.

 מניסיוני בתפקידים ציבוריים, למדתי שבהרבה מקרים חייבים ללכת בניגוד לדעת הכלכלנים, אם אכן רוצים לבצע מהלכים נכונים. דעתו של כל אדם, ולא יוצאת מן הכלל גם דעתם של הכלכלנים, מושפעת גם מהשקפת עולם אישית.

 דומני כי היום לא יהיה מישהו בישראל שיאמר כי יש להטיל מס קנייה של 100% ומעלה על רכישת מקרר חשמלי, מכונת כביסה, מזגן או טלוויזיה. אך כאשר בתחילת שנות ה-80 הובלתי, מתוקף תפקידי כממונה על הכנסות המדינה, שורה של ביטולי מסים כולל ביטול מסי הקנייה הדרקוניים על ציוד בסיסי לבית; מספר גדול מאוד של כלכלנים יצא בחמת זעם נגד המהלך, תוך שימוש בנימוקים כלכליים בתחום התקציב ובתחום הביקושים.

 בדבר אחד אני כן חולק על הצעת החוק של פטור ממע"מ על רכישת דירות: לא יתכן שהוא יוענק למי שרוכש דירת מגורים מקבלן בניה ולא יוענק למי שרוכש את דירתו באמצעות קבוצות רכישה. תיקון אי שוויון לא מחייב יצירת אי שוויון חדש שאין לו שום הצדקה עניינית.

* כותב מאמר זה שימש בתפקיד הממונה על הכנסות המדינה