135 חוקי עבודה חדשים והיד עוד נטויה

מאז כינונה של הכנסת הנוכחית הונחו על שלחנה לא פחות מ-100 הצעות חוק בתחום יחסי העבודה, וכל חוק וחוק משמעותו גידול בעלויות המעסיקים או הכבדות נוספות וישירות על גבם. הרכבת נעה קדימה שכן מה קל, פופולארי ואהוד יותר מאשר לחוקק עוד חוק האמור להגן טוב יותר על העובדים.
 
ומבול זה אינו בגדר יצירה חדשה לחלוטין. הוא נוחת על גב השינויים המאסיביים בחוקי העבודה שכבר נעשו בכנסות הקודמות. מאז שנת 2000 לא פחות מ-135 תיקוני חקיקה ראשית בתחום יחסי העבודה.  
 
לאחר שכבר פגעו קשה בזכות הקניין של המעסיק, בחופש החוזים, בסמכותו לעצב את מבנה התעסוקה על פי תנאי השוק המשתנים; ולאחר שהפכו את המעסיק למועד להיות מואשם בפלילים, הזרם אינו פוסק והנה לקט של כמה דוגמאות בודדות:
 
קבוצה נאורה של חברי כנסת רוצה לצמצם את מספר שעות העבודה השבועיות העומד כיום על 43 ל 39. אחרי שיש לעובד זכות ללא פחות מ-90 ימי מחלה בתשלום; ימי חופשה שנתית; חופשות עקב חגי ישראל; ימי אבל וימי בחירות, רוצה קבוצה זו להוכיח את נדיבותה הרבה לציבור העובדים, אפילו תוך גרימת נזק למשק. 
  
והלאה: יש לנו חוק שכר שווה לעבודת ולעובד. תכלית החוק ראויה ורצויה, להבטיח כי נשים לא תקופחנה בשכרן מול גברים. כרגע מונחת הצעת הרחבה אשר תאפשר לארגונים חברתיים להיות לרשויות פיקוח ורשות אכיפה מול מעסיקים. המעסיק יהיה חייב לספק להם מידע רחב על רמות השכר לפי סוגי עובדים וסוגי משרות. וארגונים חברתיים אלה אינם גופים סטטוטוריים.
 
ועוד. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה הוא גם כן ללא ספק חוק בעל חשיבות ועל מעסיקים ורשויות האכיפה בישראל מוטלת החובה לקיים את הוראותיו. אך גם בכך לא מסתפקים. הצעת חוק חדשה מבקשת למנות עובד של המעסיק שיהיה אחראי ישירות על ביצוע החוק בכפיפות ישירה לרשות חיצונית, וזאת לאחר שכבר היום המעסיק חייב למנות מקרב עובדיו נושאי משרה, כל אחד לצורך ביצוע טוב יותר של חוק אחד, כמו:  ממונה על אבטחת מידע, אחראי על חוק  למניעת הטרדה מינית, רכז נגישות על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועוד.
 
והדוגמאות רבות. כאמור, לא פחות ממאה הצעות חוק המחכות לתורן. וכך אנחנו מייצרים חוק אחר חוק, הכבדה על גב הכבדה, שחיקת זכות של המעסיק ועוד שחיקת זכות של המעסיק. מבלי שרשות שלטונית איזה שהיא האחראית על ניווט כלכלת המדינה תבחן אם לא הגענו כבר אל קצה גבול יכולת הספיגה של המעסיקים.
 
אין די בראיית כל חוק וחוק כעומד בפני עצמו; ברמת האחריות של  ניווט הכלכלה הלאומית חייבים להבין את ההשפעה המצטברת שתהיה על המגזר העסקי ועל המוטיבציה לבנות ולפתח עסקים, לנדבכים הנוספים של חוקי העבודה החדשים.
 
לא כל המעסיקים הם חברות ענק או פרמידות. במגזר העסקי לא פחות מ-400 אלף עסקים זעירים וקטנים שעל מנת לבנות עסק מסכנים חסכונות, נוטלים הלוואות ומשקיעים הרבה שנות עבודה.
 
יחסי עבודה צריכים להיות בנויים על איזון הולם בין זכויות העובדים לזכויות המעסיקים. הגנה על זכויות המעסיקים אינה נגד העובדים. איזון זה חשוב לעובדים כפי שהוא חשוב למעסיקים כיוון שהמעסיקים הם אלה היוצרים את מקומות העבודה, משהו אשר רבים מאד מקרב חברי הכנסת נוטים לשכוח.   

מאמר דומה התפרסם בדה מרקר.