שלוש ארבע, ל(חוקק חוקי) עבודה
טרם חלפו 100 ימי חסד של ממשלת ישראל ה-33 ועוד לפני שעבר תקציב המדינה, וכבר הונחו על שולחן הכנסת לא פחות מ- 71 הצעות חוק רק בתחום דיני העבודה. מבול באמצע חודש יוני ועוד היד נטויה.
מבלי להבין את מבנה המשק ואת חשיבותו האדירה של המגזר העסקי לכלכלת המדינה ולצמיחה, באים חברי הכנסת עם עוד הכבדות ועוד חובות כלפי המעסיקים. לא תמצאו בהצעות חוק אלו שום אזכור לחובות של עובדים. הס מלהזכיר אפילו את זכויות המעסיקים. הכיוון הוא חד צדדי באופן בולט – הטלת עוד חובות ועוד העמסות על כתפו של המגזר העסקי.
חברי הכנסת רוצים להיכנס למעסיקים ולעובדים לצלחת. חברי הכנסת רוצים להפוך למפקחי עבודה במקומות העבודה הפרטיים. חברי הכנסת מזדהים עם פועלי העולם ורוצים אקט סולידריות בישראל. חברי הכנסת רוצים לקבוע את מבנה ההעסקה במגזר הציבורי. חברי הכנסת החדשה מאוד פוריים ויצירתיים על גבו של המעסיק. מבול של למעלה מ-30 הצעות חוק, ועוד הקולמוס נטוי, מיום 18.3.2013, יום הישיבה הראשונה של ממשלת ישראל ה-33.
מה זה השטויות האלו? אז זהו, ממש לא שטויות. אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מצחיק. הזוי?
ממש לא. הצעת חוק: חופש הבחירה במזון (מזון מהצומח), שהונחה על שולחן הכנסת מבקשת לחייב מקומות מוסדות ציבוריים ומקומות עבודה שמגישים מזון לעובדיהם לספק לעובדים לפחות מנה צמחונית אחת. מניסיון, אין כמעט מקום עבודה בו לא מחזיקים לפחות מנה צמחונית אחת, אבל יש בקרב חברי הכנסת מי שחושב שראוי להפוך זאת לחובה חקוקה.
הלאה. הצעת חוק: הסכמים קיבוציים (תיקון – ביקור נבחר ציבור במקום העבודה) מבקשת להחיות הצעה ישנה, שהמשמעות שלה היא הפיכת חברי הכנסת למפקחי עבודה. על פי ההצעה, מקומות העבודה יהיו מחויבים לאפשר לחברי הכנסת להיכנס, פיזית, לעסק לשם קידום ענייני העובדים. המשמעות של ההצעה היא שחברי הכנסת יהיו לשלוחה של ארגוני העובדים. הם יהפכו לחלק ממערכת אכיפת החוק. כנראה שמישהו שכח את העיקרון החשוב של הפרדת הרשויות. נבחר ציבור אינו זרוע של ארגון העובדים.
נמשיך. הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (יום הפועלים הבינלאומי) מבקשת לקבע יום חופש ביום הפועלים על חשבון המעסיק. פועלי כל העולם התאחדו, גרסת ישראל. מחר נבקש להזדהות עם יום העבודה בארצות הברית, את יום הולדתה של מלכת אנגליה ועוד. אמנם, בנציונל הסוציאליסטי וודאי ישמחו על הרעיון, המהווה עוד דוגמא לגלישה המסוכנת של ישראל לתכנים של סוציאליזם קיצוני.
ועוד דוגמא – הצעת חוק: עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – מניעת העסקה במיקור חוץ בשירות הציבורי) – מבקשת לחסל כמעט כליל את יכולת המעסיק בשירות הציבורי לקבוע את מבנה התעסוקה בעסקו. מטרת הצעת החוק היא להוביל להעסקה ישירה של עובדי הרשויות הציבוריות בישראל – משרדי הממשלה, רשויות מקומיות, רשויות ממשלתיות ואחרות. האם הרשויות הציבוריות מסוגלות, כלכלית, לקלוט באופן ישיר את כל העובדים המועסקים במסגרת מיקור חוץ? האם הזיכרון של חברי הכנסת כל כך קצר שהם שכחו שרשויות מקומיות הגיעו לפשיטת רגל משום שלא ידעו לנהל בצורה יעילה את מצבת כוח האדם שברשותם? זו לא בושה ללמוד מההיסטוריה, שכן יש לה נטייה לחזור על עצמה. התמונות של ערימות אשפה מתגוללות ברחובות חדשות לבקרים עקב שביתה הזויה כזו או אחרת עדיין צרובות במוח רבים מאיתנו. אבל כשמשננים מנטרה – העסקה ישירה – את מי מעניינות העובדות?
בכנסת הקודמת, הממשלה איבדה את השליטה בכנסת. לא היה שלטון מרכזי שיראה את התמונה הרחבה יותר. היום יש ממשלה חדשה בישראל, שתחת כל עץ ושיח רעננים מצהירה על מחויבותה למגזר העסקי.
חייבים לעצור את הסכיזופרניה שבין ההצהרות על חשיבות המגזר העסקי ותרומתו למשק ולכלכלה למעשים שמתבטאים בהצעות חוק, שמזיקות למגזר העסקי והציבור עלול להרגיש את ההשפעות שלהן היטב בכיסו.
מאמר דומה התפרסם בדה מרקר.
