גז כחול-לבן: גם השקל ירוויח

בתחילת שנות השמונים היו לנו לא יותר משתי ספקיות של נפט גולמי: מקסיקו ומצרים. מצרים רק על שום הסכמי הביניים בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
 
בצר לנו, עשינו כל מאמץ למצוא נפט גולמי וגז טבעי בתוך גבולות ישראל אלא שמאז הגילוי בשדה חלץ שבדרום בשנת 1952 לא היה כל גילוי נפט משמעותי נוסף.
 
בתקופת כהונתי כמנכ"ל משרד האנרגיה, בתחילת שנות השמונים, עמדנו בפני שוקת שבורה. החברות בבעלות המדינה שעסקו בתחום זה כשלו ובגדול וכמעט והגענו אל גבול הייאוש. רק אז התחלנו להבין כי עלינו לצאת מחוץ לגבולות היבשת אל הים התיכון.
 
הגילויים המשמעותיים בשנים האחרונות, המתחילים כבר עכשיו להתממש, עם תחילת אספקת הגז הטבעי מקידוח תמר אל חברת החשמל וקבוצת חברות תעשיה גדולות, הם פרי יוזמה ונטילת סיכונים רחבי היקף של המשקיעים הפרטיים.
 
את התרומה העצומה לחיזוק הכלכלה לא יצרה המדינה אלא היוזמה של אותן חברות פרטיות שנטלו סיכון, והשכילו לגייס השקעות הון עצומות ואף לצרף משקיעים זרים.
 
גז טבעי שמקורו בישראל מזניק כלפי מעלה את הכלכלה כולה. הוא תורם ישירות להוזלת עלויות ייצור החשמל ומשום כך להפחתת תעריפי החשמל למשקי הבית ולמגזר העסקי.
נהנית מכך קבוצת חברות תעשייה גדולות, החשובות מאד למשק. במקום שימוש במזוט יקר או בפחם הן עוברות למקור אנרגיה זול, זמין ונקי. ומכאן אף התרומה לאיכות הסביבה.
התוצר לנפש עולה. תדמיתה בעולם של ישראל הקטנה כמדינה היודעת לפתח כלכלה בריאה מתחזק. קופת המדינה תועשר כבר בעתיד הקרוב בתוספת הכנסה של מיליארדים רבים, שיוכלו לשמש לצמצום הגרעון ולתמוך טוב יותר בהשקעות המדינה בתשתיות תחבורתיות ובחברה. בנוסף, המאזן המסחרי של ישראל, יצוא לעומת יבוא, ישתפר.
 
איש אינו מטיל ספק בתועלתם ובתרומתם של קידוחי הנפט והגז הטבעי, אולם, מועלות שתי השגות שיעסיקו אותנו עוד שנים רבות:
הראשונה, לא לאפשר לחברות בעלות הקידוחים לייצא לחו"ל אלא לחייבן לספק את מקורות האנרגיה רק למערכת התעשייתית בישראל. השנייה, יצוא הגז יביא אלינו את המחלה ההולנדית, הווה אומר: זרימה מוגברת של מטבע זר למדינה, חיזוק השקל והחלשת כושר התחרות והייצוא של התעשייה המקומית.   
  
לעניות דעתי יש לדחות השגות אלה.
 
הגז הטבעי בים התיכון הוא בבעלות החברות שקיבלו את הרישיון לחפש ולהפיק אותו, ופעלו על פי החוק. הוא רכושן הפרטי בכפיפות לתנאים ולמגבלות שהושתו עליהן בזמן הענקת הרישיונות. אכן, יש להתחשב בצרכים של השוק המקומי אולם אי אפשר, בהיבט החוקתי, למנוע מהן לייצא. כל עוד הן לא פוגעות באינטרסים ביטחוניים ואסטרטגיים של המדינה, זכותן המלאה גם לייצא ולמכסם רווחים.
 
ואשר למחלה ההולנדית. היא מבוססת על ההנחה שהשקל שלנו יתחזק. פירוש הדבר: אנו נשלם או נקבל פחות שקלים עבור כל מה שנקנה או נמכור במטבע זר. אכן בנסיבות אלה חלק מהייצוא הישראלי יאלץ להעמיק את ההתייעלות הארגונית כדי לשדרג את כושר התחרות. זה בוודאי הליך בריא. אולם, אסור להתעלם מהעובדה שבחיזוק השקל טמונה גם ברכה רבה. מחיר מוצרי הצריכה אותם אנו מייבאים ירד, התחרות תתחזק ומול הוזלת מחירי המוצרים המיובאים יצטרכו אף היצרנים המקומיים להוזיל את מחיר מוצריהם לציבור הרחב, מחיר חומרי הגלם המיובאים לתעשייה יפחת אף הוא. הערך הריאלי של כל מקבלי השכר במשק יעלה מבלי שתשולמנה תוספות שכר, ההשקעות בחו"ל תוזלנה ועימן אף מחיר הנסיעות לחו"ל.
 
התחזקות השקל אינה קללה. שוויץ עמדה בכך בהצלחה. בסופו של דבר כאשר הכלכלה מתחזקת אף המטבע המקומי מתחזק. זוהי תוצאה בלתי נמנעת שבמקום לבכותה יש לברך עליה.

מאמר דומה פורסם בישראל היום.