לא כל מעסיק הוא טייקון מושחת
הצעת חוק יסוד זכויות המעסיק* מהווה שינוי אמיתי למצב אליו הורגלנו בשנים האחרונות של כרסום ושחיקה הולכים וגוברים בזכויותיו הבסיסיות של המעסיק בישראל. במקום להגיש את הלחי השנייה לעוד סטירה מצלצלת, וכניעה לעוד גזירות ועוד הכבדות, שהופכות את ישראל למקום בו אי אפשר לעשות עסקים, המעסיק הישראלי אומר: לא עוד!
שטף של חקיקה פופוליסטית בכנסת ישראל, הרואה, משום מה, במגזר העסקי אויב בשילוב פסיקות של בתי הדין לעבודה שברו לחלוטין את האיזון בין זכויות המעסיק לבין זכויות העובדים והיטו את המטוטלת באופן ברור ולא מאוזן לטובת העובדים. צריך פעם אחת ולתמיד לסלק מהדיון את הטיעון הדמגוגי, לפיו כל המעסיקים בישראל הם טייקונים. אמירה כזו היא לא פגיעה, אלא זלזול באינטליגנציה.
שוכחים, כי המעסיק הוא זה שיוצר את מקומות העבודה. הוא גם זה שמסכן את הונו בבניית וטיפוח העסק. צמיחה של המגזר העסקי היא משימה לאומית. המשק כולו נשען על המגזר העסקי וכולם מבינים את זה, אבל בצורה שיטתית ונעדרת כל היגיון פועלים כל הזמן כדי לדכא ולהחליש את המגזר העסקי.
חשוב להדגיש, שאנחנו בעד זכויות עובדים ומוכנים כל העת לשפרן. ההסכם הקיבוצי שחתמנו ברשתות השיווק מדבר בעד עצמו. כמו כן, אנו סבורים, כי יש להעלות את שכר המינימום ל-5,000 ₪. אנחנו לא אומרים את הדברים בחדרי חדרים ולא כל המעסיקים אוהבים את העמדה שלנו, אבל זו עמדתנו. הפומבית.
עם זאת, אי אפשר להשלים עם מגמת הפליליזציה ההרסנית, החולשת על עוד ועוד תחומים בניהול העסקי ומגדילה את הסיכוי של המעסיק להפוך לעבריין. השימוש בכלי הפלילי צריך להיות שמור למקרים הקשים והקיצוניים ביותר. הכלי הפלילי לא אמור להיות הדבר הראשון שבו משתמשים.
אי אפשר להשלים עם חקיקה, ההופכת את המגזר העסקי למפקח עבודה מטעם משרד התמ"ת, כשהשלטון מתפרק מחובה מרכזית שלו – לאכוף וליישם את דיני העבודה ומטיל חובה זו, עם סנקציות במידה וחובת הפיקוח נכשלת, על המגזר העסקי. מעסיק אחד מחויב לפקח על זכויות של עובדים אצל מעסיק אחר. חשוב לקרוא שוב את המשפט הקודם כדי להבין את גודל האבסורד. לא היינו מסכימים שהשלטון יחייב את האזרחים לפקח על הביטחון ברחובות במקום המשטרה, אבל ברגע שמדובר במגזר העסקי זה בסדר? המגזר העסקי אמור לשאת על גבו את כל החוליים של המדינה?
אי אפשר להשלים עם פגיעה בחופש החוזים, עת מחויב המעסיק, בחוק, לנהל משא ומתן עם ארגון עובדים בהתארגנות ראשונית. האם מישהו היה מוכן שיחייבו אותו לנהל מו"מ למכירת ביתו? רכבו הפרטי? ברור שהתשובה שלילית, אז מדוע מותר לחייב את המעסיק?
אי אפשר להשלים עם מצב בו מנסים להכתיב לעסק את מבנה התעסוקה בעסקו, מתי יוכל להעסיק עובדים בהעסקה ישירה ומתי יוכל לעשות שימוש במיקור חוץ. עסק שלא יוכל להתאים את עצמו לתנאי מציאות משתנה, פשוט יקרוס והעובדים כולם יהיו חלק ממעגל האבטלה.
אי אפשר להשלים עם מצב בו נותנים לארגון עובדים כוח, בחקיקה, הגדול מזה שניתן למשטרה, להיכנס, מתי שיחפוץ לתוך החצרים של המעסיק ולחייב את המעסיק בקנסות דרקוניים, אם לא יאפשר את הפגיעה בזכות הקניין שלו.
אי אפשר להשלים עם מצב, בו לעובד גרוע ניתנת חסינות מפני פיטורים רק משום שהוא פעיל מרכזי בהתארגנות ראשונית. יש בכך משום הכשר לאפליה פסולה בין עובדים.
ויש דוגמאות רבות נוספות לשחיקה בזכויות הבסיסיות של המעסיק בישראל. על הרקע הזה יזמנו את הצעת חוק יסוד: זכויות המעסיק, ואנו מתכוונים לקדמה ביחד עם הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות. שילובם של שני חוקי יסוד אלו יהווה נדבך חשוב ומרכזי בחוקה של מדינת ישראל והוא יסייע רבות לצמיחת וחיזוק המגזר העסקי והמשק הישראלי.
הצעת החוק היא יוזמה של נשיא איגוד לשכות המסחר, עו"ד אוריאל לין וגובשה על ידי עו"ד דן כרמלי והחתום מעלה.
מאמר דומה התפרסם בדה מרקר.
