הביטוי "Design Center" אינו זכאי להגנת סימן מסחר

עובדות המקרה וטענות הצדדים:
 
בעלי המרכז לעיצוב הבית "Dan Design Center" מבני ברק טענו כי הם רכשו במשך השנים הרבות בהן הן פועלים מוניטין רב תחת השם "Design Center", והשקיעו לא פחות מ-55 מיליון ש"ח בתקציב פירסום, מיתוג ושיווק.
 
לטענתם, כאשר בחר המרכז המתחרה לעשות שימוש בצמד המילים "Design Center"  כחלק משמו, הדבר גרם להטעיית הציבור ולמעשה מדובר ברכיבה על המוניטין שנבנה בעמל רב על ידי התובעים.
 
התובעים אמנם לא רשמו בפנקס סימני המסחר את המילים "Design Center", אך טענו כי בשל השימוש הנרחב שעשו בסימן, הפך הסימן ל"סימן מסחר מוכר היטב", אשר זכאי, בנסיבות מסוימות, להגנה, גם בהיעדר רישום בפנקס.
 
הנתבעים, מפעילי המרכז בראשון לציון, טענו כי אין להפקיע מן הציבור את השימוש במילים Design Center, שהן מילים שגורות ונפוצות בשפה, ושאינן מייחדות עסק כזה או אחר.
 
פסיקת בית המשפט:
 
בית המשפט חזר על הכלל הידוע בדיני סימני המסחר, לפיו ראשית יש לקבוע את מהות הסימן המבקש הגנה, על פי השתייכות לאחת מארבע קבוצות: שמות גנריים, שמות תיאוריים (מתארים), שמות מרמזים ושמות דימיוניים. בעוד שמות דימיוניים יזכו להגנה הגבוהה ביותר, שמות גנרים ותיאוריים יזכו להגנה נמוכה, ורק בתנאים חריגים, בהם על אף האופי הגנרי/התיאורי, זכה הסימן לאופי מבחין עד כדי כך שהציבור מזהה את הסימן עם אותו העסק.
 
בית המשפט קבע כי הביטוי "Design Center" (מרכז עיצוב) מצוי בקו התפר שבין שם גנרי לשם תיאורי, כך שבכל מקרה, שם כזה זכאי להגנה רק במקרים חריגים.
 
במקרה זה ניסו התובעים להוכיח לבית המשפט את המוניטין הרב שצברו במשך השנים בשם "Design Center" באמצעות הצגת סקר שנערך ע"י ד"ר מינה צמח. אולם, בית המשפט קבע כי הסקר אינו מוכיח את המוניטין, משום שרק כשליש מהציבור זיהו את התובעים עם צירוף המילים "Design Center", ובסקר נפלו פגמים נוספים, ולמשל, כי הסקר נערך במקביל לקמפיין אינטנסיבי באמצעי התקשורת, אותו ערכה התובעת לטובת ביסוס נוסף של המוניטין שלה.
 
בנוסף, הנתבעים הצליחו להוכיח כי התובעים עושים שימוש בשם Dan Design Center, בעוד הם עצמם עושים שימוש בשם One Design Center, דבר המגביר את השוני בין הסימנים. בנוסף, הוכח כי התובעים אינם אחידים בשימוש בסימן המסחר, כך שהם עושים שימוש בסימן בצבעים שונים, בגדלים שונים, דבר המחליש את הטענה כי הציבור מזהה את הסימן דווקא עם התובעים.
 
בנוסף, קבע בית המשפט כי קיים שוני בפעילות שני המרכזים. בעוד המרכז של התובעות בבני-ברק מוכר בעיקר מוצרים שנועדו לעיצוב הבית, המרכז של הנתבעים בראשון לציון מספק גם שירותי מעצבים ואדריכלים לעיצוב הבית, ובכך מייחד את עצמו לעומת מרכז התובעות. כמו כן, קבע בית המשפט כי המרחק הגיאוגרפי בין המרכזים הוא גדול, חרף העובדה ששניהם באיזור המרכז, דבר המקטין את האפשרות כי צרכנים יבלבלו ביניהם.
 
לבסוף, קבע בית המשפט כי צירוף המילים "Design Center" אינו זכאי להגנה כסימן מסחר, וכי התובעים לא הוכיחו כי ברשותם סימן מסחר מוכר היטב. לכן, התביעה נדחתה והתובעים חויבו לשלם שכר טרחה בסך של 50,000 ש"ח.
 
(ת.א. (מחוזי מרכז) 31706-01-12 דן דיזיין סנטר בע"מ ואח' נ' ב.ר.א.פ ייזום פרויקטים בע"מ ואח', השופט אילן ש' שילה, פסק-דין מיום 19.6.12. ב"כ הצדדים - לדן דיזיין - עו"ד עופר שפירא. לחברת ב.ר.א.פ - עו"ד ד"ר יואב אסטרייכר, ציפי וייס ואור ברוק).
 
הערות:

במקרה זה, ניסו התובעים להתגבר על היעדר רישום הסימן בפנקס, באמצעות העלאת טענה כי הביטוי "Design Center" הוא סימן מסחר מוכר היטב המזוהה עמם.
 
הדוקטרינה של "סימן מסחר מוכר היטב" נועדה לאפשר בעיקר לבעלי מותגים בינלאומיים ידועים להגן על סימן המסחר שלהם במדינות שונות חרף היעדר הרישום.
 
במקרים בהם מכיר בית המשפט בכך שמדובר בסימן מסחר מוכר היטב, ניתנת לתובע הגנה כנגד שימוש מטעה, למרות שלא ביצע רישום בפנקס.
 
לכן, מכיוון שבמצב כזה נחסמת התחרות החופשית ונפגע עיסוקו של הנתבע, מקפיד בית המשפט שלא להכיר בטענה של "סימן מסחר מוכר היטב", אלא במצבים חריגים בהם הדבר הוכח בצורה משכנעת.
 
 
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il