מי יכול לתבוע השבת רכב שנתפס על ידי המכס?

עובדות המקרה וטענות הצדדים:
 
רשות המכס תפסה כלי רכב מסוג מזדה במחסום תרקומיא, שבו הוסלקה כמות גדולה של סיגריות.
נהג הרכב לא הצליח להוכיח כי שולמו מסי היבוא בעד הסיגריות, ולכן הסיגריות וגם כלי הרכב הוחרמו על ידי המכס.
 
מוכר הרכב הגיש תביעה לבית המשפט להשבת התפוס, במסגרתה טען כי למרות שהרכב נתפס אצל הקונה, הבעלות ברכב טרם עברה לקונה, משום שמלוא התמורה בעד הרכב עדיין לא שולמה.
 
לכן, נדרש בית המשפט להכריע בשאלה האם הרכב במועד תפיסתו היה בבעלות המוכר, או בבעלות הקונה.
 
החלטת בית המשפט:
 
בית המשפט הסתמך על סעיף 33 לחוק המכר, הקובע כי הבעלות בטובין עוברת לקונה במועד מסירת הטובין. במקרה זה, מסר המוכר את כלי הרכב לקונה חודש לפני המועד בו נתפס הרכב על ידי המכס.
 
המוכר טען בבית המשפט כי הסיכום בינו לבין הקונה היה כי הבעלות ברכב תעבור לידי הקונה רק לאחר העברת סכום כסף נוסף, אך בית המשפט ציין כי הסכמה זו סותרת את ההסכם בכתב שנחתם בין הצדדים, שם לא נאמר דבר בעניין זה.
 
לכן, קבע בית המשפט כי הבעלות בכלי הרכב עברה לידי הקונה, ולמוכר אין זכות להגיש תביעה בנושא זה, וחייב את המוכר בתשלום הוצאות המכס בסך של 2,000 ש"ח.
 
יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי הוא מתיר למוכר הרכב להפקיד סכום של 33,000 ש"ח ברשות המכס (שווי הרכב התפוס), על מנת לקבל לידיו בחזרה את כלי הרכב.
 
[ה"פ (שלום אשדוד) 20709-04-12 עלי זניד נ' מדינת ישראל - בית המכס מעברי גבול יבשתי, החלטה מיום 12.6.12, השופט אריאל ברגנר. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים]
 
הערות:
 
במקרה זה, יוחסו לבעל הרכב עבירות של התחמקות מתשלום מסי יבוא על סיגריות. על פי סעיף 203(ג) לפקודת המכס, ניתן לחלט לא רק את הסיגריות שהוברחו, אלא גם את כלי הרכב ששימש לביצוע העבירה:
 
"כלי הובלה שאינו כלי שיט ושימש בהברחה, או שימש ביודעין להוביל שלא כדין טובין מוברחים או מחולטים, יחולט למדינה".
 
בעניין זה, התעוררה מחלוקת לגבי הבעלות בכלי הרכב. יש לציין כי בתביעות המוגשות נגד רשות המכס או על ידה, קיימת הגדרה רחבה של המושג "בעלים" לעניין טובין, על פי פקודת המכס, כאשר "בעלים" מוגדר באופן רחב, כ:  "הבעל, היבואן, היצואן, הנשגר או הסוכן של אותם טובין, וכל המחזיק, או הזכאי לטובת הנאה, בהם, או שיש לו שליטה עליהם או כוח לעשות בהם, וכל המתחזה כאחד מאלה, למעט פקיד-מכס במילוי תפקידו הרשמי";
 
אם נניח כי המוכר היה מוכיח כי הבעלות ברכב נותרה עדיין אצלו, היה עליו להוכיח כי ההברחה או ההובלה שלא כדין, בוצעו ללא ידיעתו, זאת, משום שסעיף 203(ג) מחייב שימוש "ביודעין".
 
למשל, במקרה דומה שעלה לדיון בבית המשפט בחיפה בשנת 2005, תפס המכס כלי רכב שבו הוברחו סיגריות. בנו של נהג הרכב הגיש תביעה, טען שהוא הבעלים ברכב ושהשימוש שעשה אביו היה ללא ידיעתו.
בית המשפט קבע כי הוכח שהבעלות ברכב שייכת לבנו של הנהג, וכי השימוש היה ללא ידיעתו, והורה למכס להשיב את הרכב התפוס לבעליו [ת.א. (שלום חיפה) 9848/04 דז'אנשווילי מישל נ' מדינת ישראל-משרד האוצר-אגף המכס ומע"מ (12.1.05)].
 
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il