השפעת הוועדים במונופולים הציבוריים על הכלכלה
בשנתיים האחרונות עוסקת מדינת ישראל בשינוי הרגולציה החלה על השוק העסקי על תחומיו השונים, במטרה לשכלל את תהליך קבלת ההחלטות בחברות, להביא לירידה בתלות בבעל השליטה, ולהוזלת העלויות לצרכן. יחד עם זאת, המדינה נמנעה מלטפל באופן מעמיק בכשלים בחברות שבבעלותה
לחברות אלו, שהינן מונופולים באספקת שירותים חיוניים למגזר העסקי ולציבור, כמו חברת החשמל, נמלי הים והאויר, רכבת ישראל, השפעה מהותית על מרכיבי ההוצאות של המגזר העסקי הפרטי, על איכות החיים של כולנו כאזרחים, הרבה מעבר לעלות מוצר מזון זה או אחר.
לדאבוננו, חלק לא מבוטל מההחלטות המתקבלות במונופולים אלה, ו/או על ידי הרגולטור האחראי עליהם, מושפע מוועד העובדים והעומד בראשו. הבעיה לא נובעת מחוסר רצונה של הממשלה לטפל בכשלים במונופולים אלה, אלא מחוסר יכולתה לטפל בוועדי העובדים החזקים המאפיינים ארגונים אלה.
לצעירים שבינינו, התבוננות בספרי ההיסטוריה מוכיחה כי צמיחת ועדי העובדים, בשנות הקמתה הראשונות של המדינה, נועדה גם לשמר את כוחם של מקבלי ההחלטות במפלגה השלטת ובהשפעתה על 'חברת העובדים'. אינטרסים פוליטיים היסטוריים אלו קיבעו את מדיניות הניהול של חברת העובדים וזרעו את שורשי המציאות שלנו היום.
דוחות שנכתבו בשנות ה- 60 וה- 70 ע"י צוות של מפלגת מפא"י שסקרו את דרכי פעולתה של חברת העובדים, מצביעים על אותן הבעיות שאנו נתקלים בהן היום כמו קשיים בפיטורי עובדים, אבטלה סמויה, כח בלתי מוגבל של העובדים, אשר הביא לויתורים מרחיקי לכת של ההנהלות, קביעת תנאי שכר מופרזים הגבוהים מהשוק הפרטי ועוד.
יש לזכור, כי לנו, הציבור הרחב והמגזר העסקי, אין שום אלטרנטיבה לקבלת שירותים אלו ממקור אחר.
לצערי, כתוצאה מחולשתן וכניעתן של ממשלות ישראל לאורך השנים, ועדי העובדים של החברות הללו העצימו את כוחם.
האסטרטגיה שהונהגה עד היום הינה השגת 'שקט תעשייתי'.
במקרים רבים, אסטרטגיה זו נתמכה ע"י המגזר העסקי אשר העדיף לשלם יותר, בהיעדר אלטרנטיבה לפעילות סחר חוץ, כדי לא לסבול משביתות ועיצומים. יחד עם זאת, כמו לכל דבר בחיים, גם לאסטרטגיה זו תג מחיר.
אם אנו מבקשים לייצר לעצמנו עלויות חיים סבירות, אנו חייבים לצמצם את כוחם ומידת השפעתם, הבלתי מרוסנת לעיתים, של הוועדים על קבלת ההחלטות ועל תנאי השכר בהנהלת החברות הרלוונטיות.
