ניסיון ההשתלטות על קביעת מבנה התעסוקה במשק
בתחילת שנת 2012 פתחה ההסתדרות הכללית בהשבתת המשק באישור בית הדין הארצי לעבודה בתביעה כי המעסיקים במדינת ישראל יוותרו על הפררוגטיבה הניהולית שלהם בקביעת מבנה ההעסקה בעסקם וייכנעו לתביעת ההעסקה הישירה באופן גורף.
אחת מזכויות היסוד הבסיסיות של המעסיק היא קביעת מבנה התעסוקה בעסקו. המעסיק הוא זה שמכיר את צורכי העסק, אותו בנה בעמל כפיו ותוך סיכון הונו ומשכך הוא חייב שתהיה לו את הגמישות להתאים את מבנה ההעסקה בעסקו לתנאי השוק המשתנים.
זהו מתחם שיקול דעת, השייך באופן בלעדי למעסיק. זוהי לא רק זכותו, אלא גם חובתו. בעניין זה אין לקבל כל הכתבה חיצונית. זוהי פלישה גסה למהות הניהול העסקי, שלעניות דעתי מנוגדת לחוקי יסוד, לזכויות יסוד ולעקרונות משפטיים בסיסיים כמו חופש החוזים.
ברור לכל, כי במציאות החיים המודרנית עסק שלא יוכל לבצע את ההתאמות הנדרשות במהירות וביעילות לא יוכל כלל לשרוד.
התובעים שכחו כנראה שלהיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה ולכן כדאי ללמוד מהעבר בכדי להימנע משגיאות בהווה. נזכיר, שבשנות השמונים של המאה הקודמת קרסו כ-30 חברות בבעלות חברת העובדים ובהן חברות גדולות כמו כור, סולל בונה ועוד. זאת בעיקר נוכח העובדה שאותן חברות לא היו מסוגלות לבצע את ההתאמה הנדרשת.
האבטלה הסמויה והגלויה הגיעה לממדים כאלו שלא ניתן היה עוד לאפשר את קיומן של אותן חברות. התוצאה העגומה הייתה הרחבת מעגל האבטלה. לעיתים בשם הגנה על עובדים לטווח הקצר לא רואים את ההשפעות הרות הגורל לטווח הארוך.
הדגש הוא על חופש הבחירה. מעסיק, שיחשוב שהדבר הנכון ביותר לעסקו הוא להעסיק את כל עובדיו בצורה ישירה, יוכל כמובן לעשות כן. בד בבד, מעסיק שיסבור כי מבנה ההעסקה אצלו מחייב גם העסקה לא ישירה, יהיה בן חורין בבחירה זו. אין להתיר כפייה תוך שלילת חופש הבחירה.
הדרך הראויה בדיני העבודה לשיפור זכויות עובדים היא במסגרת משא ומתן קיבוצי ענפי. זוהי דרך הגונה והוגנת, המאזנת בצורה הטובה ביותר את הצרכים של כל הנוגעים בדבר ואינה עוברת דרך רמיסת זכויות מעסיקים והתערבות כה גסה בחופש הניהול העסקי, שהיא זכות יסוד על חוקית במדינת ישראל.
