שני סוגי עובדים
אנו נוהגים לחלק את מדינת ישראל על פי כמה מגזרים: יהודים וערבים, חרדים וחילוניים, מתנחלים ותושבי קו 67, עשירים ועניים ועוד. אולם, ללא שום ספק, הולכת ומתגבשת חלוקה נוספת בקווים חדים ביותר, החוצה את כל החלוקות הקודמות.
אפשר היום כבר בבטחה, לחלק את ישראל, בין כל אלה העובדים במונופולים המוחלטים שבבעלות המדינה, האמורים להציע לציבור הרחב שירותים חיוניים כמו: מים, חשמל, נמלי ים, שדה תעופה ורכבות, השייכים לקבוצת עובדי העילית, לבין שאר הציבור בישראל. הנורמות הנוהגות כלפי קבוצת העילית העובדת בשירותים החיוניים שבבעלות המדינה הן כבר שונות מאלה החלות על כלל העובדים והציבור בישראל.
בשילוב היסטורי אבולוציוני מעניין, שהוא פרי של חולשת הממשלה, אידיאולוגיה מזויפת וחולשת בתי הדין לעבודה; ובגיבוי נחרץ של הסתדרות העובדים הכללית,יצרנו מצב על פיו יכולה קבוצת עובדי העילית לעשוק ללא הרף את הציבור הרחב.
מי שנדרש לשלם כיום לעובדי הרכבת את תוספות השכר והמענקים המיוחדים, אינה ממשלת ישראל, אלא הציבור בישראל.
נכסים שהם נכסי הציבור משמשים את העובדים בהם לסחוט כספים נוספים מן הציבור. הסיבה היחידה שקבוצת עובדי העילית יכולים לסחוט את הציבור, הינה על שום שיש להם את הכוח להשבית את השירותים החיוניים אותם הם אמורים להציע. כוח, שכתוצאה ממנו נולדו העקרונות המזויפים על פיהם חייבים תמיד לוותר לעובדי העילית כאשר הם מכריזים על שביתה.
אם השינויים המבניים ברכבת ישראל הם מוטעים, אין שום סיבה לעשותם; אולם אם שינויים מבניים אלה הם נחוצים ונכונים ומשרתים את תועלת הציבור, מדוע צריך לשלם לעובדי הרכבת את האתנן בצורת מענקים ותוספות שכר גורפות; ובמיוחד כאשר הובטח להם שלא יהיו כל פיטורים עד שנת 2030 וכאשר אין להם שום סכנה תעסוקתית. הם זכו בהגנה מיוחדת אשר אינה מוענקת לשום עובד רגיל במדינת ישראל.
אבל הצלחנו ליצור בישראל בתהליך נמשך של רפיסות של כל המערכות השלטוניות את הנורמה הפסולה שמול שינוי מבני בחברות ממשלתיות צריך תמיד לשלם את האתנן.
כיום כבר לא שואלים למה צריך לשלם כאשר לאמיתו של דבר לא צריך לשלם. כיום רק עושים השוואה למענקים הגבוהים יותר שכבר ניתנו בעבר, כנגד הפרטה ללא סיכון תעסוקתי שכלל לא בוצעה בנמלי ישראל. יצרנו נורמה פסולה והמדד הוא על פי נורמה פסולה זו.
יחד עם תנועות המחאה השונות צריך הציבור להתעורר ולשאול את עצמו מדוע משיתים עליו מיסים נוספים. לא בגלל ההתייקרות מחירי הדלקים בעולם, אלא מחמת שתמיד אנו יודעים להיכנע לכוח הסחיטה של אלה העובדים בחברות שבבעלות המדינה; ורצוי מאוד שגם בית הדין לעבודה יתעוררו למציאות זו וידעו לאזן בין האינטרסים של העובדים לבין האינטרסים של הציבור הרחב.
