פתרון אחר למצוקת עובדי הקבלן

זוהי החלטה תקדימית שיש לה השלכות רוחב מעמיקות על עתידו של כל המגזר העסקי בישראל. החלטה זו שוברת את המבנה הדמוקרטי בישראל,  נותנת לארגון העובדים את הסמכות לנהל את הכלכלה ושוללת סמכויות שאמורות להיות בידי המוסדות הנבחרים, על פי שיטתנו הדמוקראטית.
 
כאן אין מדובר יותר בסכסוך עבודה במובנו הרגיל לשיפור תנאי העבודה, אלא מדובר בשינוי מבנה המשק כולו. מתקפה ישירה של ההסתדרות הכללית כנגד כל המגזר הציבורי וכל המגזר העסקי, שנועדה לכפות עליהם להעסיק עובדים בניגוד לרצונם ולא על פי השיקולים של ניהול הארגון. זוהי פגיעה הכי קשה שיכולה להיות בחופש הניהול העסקי ובזכות הקניין של בעל העסק.
 
עד היום חלק גדול מאלה המעורבים ישירות ואף חלקים רחבים במגזר העסקי אינם משכילים להבין את מהות הסכסוך ואת משמעותו העמוקה באשר לעתיד המגזר העסקי בישראל. המאבק של ההסתדרות הכללית אינו על שיפור תנאי העבודה של עובדי הקבלן. המאבק של ההסתדרות הוא חיסול כליל של עובדי הקבלן והעברת כלל העובדים במשק להעסקה ישירה.
 
זהו שינוי מרחיק לכת ומעמיק של כל מבנה התעסוקה במשק הישראלי. זהו שינוי שעל פיו בעצם רוצים להכתיב את אופי התפקוד של המגזר העסקי, תוך יומרה הזויה של שלילת חופש הניהול העסקי. ניסיון לקבוע לכל עסק ועסק מתי הוא חייב לבצע את פעילותו העסקית באמצעות העסקה ישירה ומתי מותר לו לעשות זאת בדרך של קבלת שירותים. אין לכך תקדים בעולם כולו, ואם אכן מטרת ההסתדרות תושג אני מרשה לעצמי לקבוע שהמגזר העסקי בישראל יאבד את כושר התחרות וכי תוך זמן קצר האבטלה תגדל ולא תצומצם.
 
כל עסק חייב שתהיה לו את היכולת הבסיסית להתאים את מבנה התעסוקה לתנאי השוק המשתנים. אם אין הוא יכול לעשות זאת הוא לא יוכל לשרוד בתנאי התחרות. העסקה ישירה של כל העובדים אינה מאפשרת גמישות זאת. בשנות ה- 80 לא פחות משלושים חברות של חברת העובדים בבעלות ההסתדרות הכללית פשטו את הרגל, ביניהן, חברות ענק כמו כור וסולל בונה. זה הסתיים בפיטורים רחבים. הסיבה המרכזית הייתה שחברות אלה המשיכו להחזיק מסה של כח אדם כעובדים קבועים, על אף שמבנה ההזמנות השתנה ושעובדים אלה כבר לא תרמו מאומה לתפוקה ולהכנסות. העסקת עובדים קבועים וחוסר גמישות במבנה התעסוקה מולידים אבטלה סמויה ורמת הוצאות שכר שאינה תואמת את ההכנסות.
 
אפשר וגם צריך לשפר את תנאי העבודה של עובדי הקבלן. האמצעי הראשון הוא דרך העלאת שכר המינימום לכלל העובדים במשק. האמצעי השני, הסכמי עבודה ענפיים המקבלים צו הרחבה תוך התייחסות ישירה לכל ענף וענף בנפרד. והאמצעי השלישי, חוקים הפורשים הגנה על עובדי הקבלן, במסגרתם מוטלת על מזמין העבודה החובה לדאוג לתנאי העבודה של עובדי הקבלן.
 
שגיאה חמורה היא לראות את רצון ההסתדרות הכללית להשבית את המשק כהשבתה שעילתה היא סכסוך עבודה על שיפור תנאי העובדים. זוהי בעצם השבתה השואפת לשנות את מבנה התעסוקה כולו. ועל כן, השבתת המשק אינה המהלך הראוי. שכן, זהו כח פוליטי שאינו מוענק לארגון עובדים. בעבר נעשו הסכמים שתרמו רבות לשיפור תנאי העבודה של העובדים שלא בדרך של השבתה כמו למשל: הסכם פנסיה חובה לכל עובד. לא כל שיפור בתנאי העובדים עובר דרך השבתת המשק. ועל רקע נתונים אלה יש להבין טוב יותר את החלטות בית הדין הארצי לעבודה.
 
 
*** לכותב רשימה זו אינטרס בעלות בחברת כח אדם.
 
 מאמר דומה התפרסם בישראל היום, 8.2.2012