הגנה על מפעלים או הפחתת מחירי המזון, זאת השאלה

לא מדובר בהצעה תמימה כפי שניתן להעריך במבט ראשון. ואכן, מגישי הצעת החוק בדברי ההסבר מביעים את חששם שהפחתת מכסים על יבוא או הגדלת היקף היבוא יגרמו לפגיעה בתעשייה המקומית ולאבטלת עובדים.
 
משמעות הצעת חוק זו היא העברת חלק חשוב מסמכויות הממשלה בכל הנוגע לויסות הייבוא אל ועדת הכספים של הכנסת. אולם, ההצעה היא גם בבחינת הבעת התנגדות למסקנות ועדת טרכטנברג הממליצות על הפחתת מחירי המזון בישראל לציבור הרחב באמצעות הורדת מכסים והגברת התחרות.
 
מספר חברי כנסת קבעו עמדה כי עדיף שמכסי המגן על יבוא המזון ימשיכו להישאר ברמתם הנוכחית הגבוהה על מנת להגן על מפעלים מקומיים מפני תחרות, והצעת החוק נועדה לבצר עמדה זו.
 
אפשר לומר כי בפנינו שתי מגמות נוגדות: הפחתת מכסים והגברת התחרות לעומת רצון לשמור מקומות עבודה. אולם, זאת למראית עין ובהסתכלות שטחית בלבד. הפחתת מכסי המגן על יבוא מוצרי מזון לישראל אינה חייבת להביא לפיטורי עובדים, אבל, היא כן מחייבת את התעשייה המקומית להתאים את עצמה לתנאי תחרות.
 
המגמה של הפחתת יוקר המחייה בישראל ובפרט של מחירי מוצרי המזון למיליוני תושבים הינה מטרת על בעלת חשיבות חברתית מרכזית. אולם, מטרת על זו לא תושג, אם מפעלים בישראל המתחרים ביבוא ימשיכו לייצר ולעבוד בתנאי חממה.
 
האיום המתמיד בפיטורי עובדים הינו שימוש ציני הנעשה ללא הרף כל אימת שמפעל תעשייתי אינו רוצה להיחשף בפני תחרות. הדינמיקה ידועה. בעלי המפעלים מסבירים לעובדים כי יהיו חייבים לפטרם והעובדים נרתמים לאינטרס של הבעלים.
 
אם היינו לפני 30 שנה נוקטים במדיניות הקובעת שאין אנו פותחים את המשק לתחרות ואין אנו מבצעים את מדיניות החשיפה, היינו היום כלכלה כושלת על כל המשתמע מכך: אבטלה גבוהה, רמת פריון ירודה ותפוקות נמוכות. דווקא מדיניות החשיפה היא שהפכה את כלכלת ישראל לכלכלה תחרותית וחזקה עם שיעורי אבטלה נמוכים.
 
בכל הנוגע לרמת המחירים לצרכן תחרות המתקיימת בין היצרנים המקומיים בלבד אינה תחרות אמת. רמת המחירים בשוק המקומי כאשר היבוא אינו מתחרה בתעשייה המקומית בגלל מכסי מגן תמיד תעלה עד לרמה אשר בה היצור המקומי מוגן מפני היבוא. חשיפה ליבוא מבטיחה רמת מחירים התואמת את המקובל בעולם.
 
הפחתת מכסים אינה חייבת להיעשות בפעימה אחת, היא יכולה להתבצע בצורה הדרגתית אבל בטווח זמן לא ארוך כמו למשל שנתיים עד 3 שנים. 
 
ההכרעה העומדת בפנינו כיום הינה ברורה ביותר: האם נפעל על מנת להפחית את המחירים על מוצרי המזון לציבור הרחב, או שנמשיך לשמור על רמתם הגבוהה על מנת להגן על מפעלים מעטים שאינם מוכנים לתפקד בתנאי תחרות.
 
נוכח הפרסומים האחרונים של בנק ישראל על יוקר מוצרי הצריכה בישראל יחסית לשאר מדינות המערב, שאלה זו מקבלת משנה חשיבות.

* מאמר דומה התפרסם בדה מרקר 31.1.2012