מכה להסתדרות? אפילו לא לטיפה

העסקה ישירה של עובדים היא מכבסה יפה של מילים, שהמשמעות האמיתית שלה היא כפיית יחסי עובד-מעביד. אכן, ברוסיה הקומוניסטית היו יכולים להיות גאים בממשיכי הדרך בישראל.

למעשה, מבקשת ההסתדרות להפוך למחוקק על ולהחליף את בית המחוקקים שלנו ובכך לפגוע באופן קשה בדמוקרטיה. אם מעוניינת ההסתדרות בחיסול חברות השירותים, היא צריכה לנסות לעשות זאת במקום בו מתקבלות ההערכות במדינת ישראל, בזירה הפוליטית ולא לייבא עניינים שהן בתחום סמכותו של המחוקק להכרעתו של בית הדין.

בכל הכבוד הראוי, יש עדיין נושאים שהם בתחום הסמכות הניהולית הבלעדית של המעסיק. חובה לשים את הגבול להתערבות ארגון העובדים ופלישתו למקומות לא לו. ההסתדרות התרגלה לקבל בשנים האחרונות כמעט כל מה שביקשה שהיא התבלבלה לחשוב שהכל מגיע לה.

המעסיק הוא זה המנהל את מפעלו. זה תפקידו, זו אחריותו וזו אף זכותו. בנושאים מסוימים שהם חלק ממערך הניהול של העסק שיקול הדעת של המעסיק הוא בלעדי. ניקח דוגמא קיצונית לפיה המעסיק מחליט לרכוש מסכי מחשב לעובדים של חברה מסוימת. ארגון העובדים מתנגד ומעוניין כי יירכשו מסכי מחשב דווקא של חברה אחרת. זוהי החלטה ניהולית, שלארגון העובדים לא יכול שתהיה לגביו כל אמירה, וודאי שהוא לא יכול לאיים, אם לא תתקבל דרישתו, לפתוח בצעדים ארגוניים. זה נראה אבסורדי, נכון?

אם תתקבל תביעת ההסתדרות אנו נדהר אל המדרון החלקלק שבסיומו יעביר המעסיק את מפתחות ניהול העסק לעובדים. בשנות השמונים של המאה הקודמת קרסו 30 חברות בבעלות חברת העובדים, כי הן נעדרו גמישות ניהולית והפכו מסואבות. להיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה ולכן מומלץ מאוד ללמוד ממנה כדי שלא לחזור על משגי העבר.  

המציאות בפניה אנו ניצבים היא דרישה של ההסתדרות ליטול מהעסק את אחת מהזכויות הבסיסיות ביותר שלו, תוך איום שאם לא ייכנע, תגרום לו נזקים כבדים על ידי השבתת המשק.

דרישה לוותר על זכות בסיסית אלמנטארית, הנתקלת בסירוב, ובצדק, היא לא סכסוך עבודה אמיתי. היא התערבות גסה ופולשנית אל תוך ה-DNA של פעילות העסק. והכל כאילו אין בישראל זכויות חוקתיות כמו חופש העיסוק וזכות הקניין וכאילו אין בישראל חופש חוזים.
במשך תקופה ארוכה חיפשה ההסתדרות הכללית את נושא הדגל שיאפשר גם לה להתחבר אל המחאה החברתית, ממנה הודרה לחלוטין. החיפוש הניב פרי בדמות מאבק עובדי הקבלן, שהוא נושא מאוד תקשורתי. למעשה, יו"ר ההסתדרות יצא למהלך, ממנו הוא יכול רק להרוויח. סיטואציה של WIN-WIN.

אם בית הדין הארצי לעבודה ידחה את בקשתו, הוא יצטייר כדון קישוט ההולך לפני המחנה, ויפנה את חיצי הביקורת אל השופטים ברחוב קרן היסוד בירושלים. הוא, לפחות, ניסה. ואם יצליח במאבק, הוא יצבור הון פוליטי רב יקר ערך. ואף מילה על הבחירות שעומדות בפתח בהסתדרות הכללית.

אף על פי שלדעתנו, אין פה בדל של עילה משפטית להשבתת המשק, בית הדין הארצי נדרש לאומץ רב שלא להיכנע לפופוליזם, לעמוד בפרץ רוחות השעה ולהשיב מעט שפיות למערכת ועל כך הוא ראוי למלוא ההערכה.       
    
הכותב הוא היועץ המשפטי של איגוד לשכות המסחר

* מאמר דומה התפרסם בעיתון דה מרקר.