בית המשפט העליון על הטלת אחריות על משלח בגין שחרור סחורה ללא שטר מטען מקורי

במקרה זה, מדובר בתביעה שהגיש יצואן אנגלי נגד משלח/סוכן מכס ישראלי. היצואן טען כי מכר ליבואן בארץ משלוח של מתכת אך המשלח/סוכן המכס אפשר לשחרר את המטען מבלי שהיבואן הציג בפניו שטר מטען מקורי ומבלי שהתמורה בעדו שולמה. לכן, טען היצואן באנגליה, מדובר ברשלנות של המשלח/סוכן המכס ויש להטיל עליו אחריות.

עובדות המקרה: 
חברת Special Metals Wiggin מאנגליה ייצאה משלוח של מתכת בתנאי FOB מאנגליה, והסחורה יועדה להגיע לנמל אשדוד. סוכם עם הקונה כי תנאי המכר יהיו CAD – cash against document, כלומר- היבואן יצטרך לשלם בעבור הטובין עם קבלת המסמכים המקוריים הנחוצים לשחרור הסחורה. מסמכים מקוריים אלה יימסרו לבנק, ורק כאשר תתקבל התמורה מהיבואן/הקונה- ימסור הבנק את המסמכים.
 
על פי טענת המוכר מאגליה, המשלוח הגיע לישראל, והמשלח/סוכן המכס שחרר אותו לידי היבואן מבלי שהיבואן הציג לו את שטר המטען המקורי ומבלי שהיבואן שילם בעבור המשלוח, וכי מדובר ברשלנות של המשלח/סוכן המכס המקימה נגדו עילת תביעה. שטרי המטען המקוריים, על פי הטענה, הוחזרו על ידי הבנק ליצואן באנגליה משלא נדרשו על ידי הקונה.
התביעה הועמדה על סך של כ-1 מיליון ש"ח הכוללים את שווי הסחורה בצירוף עלויות גבייה של המוכר מהקונה שלא צלחו.
 
המשלח/סוכן המכס טען להתיישנות של שנה אחת, כנהוג בתביעות נגד מובילים ימיים, טען גם כי אין קשר חוזי בינו לבין היצואן מאנגליה וכי הוא ייצג את הקונה. עוד טען כי הקונה הציג לו שטר מטען מקורי, כנראה מזויף. בנוסף, טען כי מכיוון שמדובר במשלוח בתנאי FOB, הבעלות בסחורה עברה לקונה בישראל כבר מרגע ההעמסה.
 
ההחלטות:
 
בית משפט השלום בת"א קיבל את התביעה בספטמבר 2011, דחה את טענות המשלח, וחייב את המשלח לפצות את היצואן בסך של למעלה ממיליון ש"ח.
 
בין היתר, קבע בית משפט השלום כי משלח בינ"ל אינו זכאי להתיישנות מקוצרת של שנה אחת, משום שאינו המוביל.
בנוסף, קבע בית משפט השלום כי גם אם היה מדובר בעסקה בתנאי FOB, עניין זה לא מכריע בשאלת הבעלות בסחורה אלא רק בנושא הסיכון לקרות נזק.
 
המשלח לא השלים עם רוע הגזרה, ולאחר שערעורו בבית המשפט המחוזי נדחה בתחילת ספטמבר 2012, בעיקר משום שמדובר בממצאים שבעובדה שאין עילה להתערב בהם, הגיש ערעור גם לבית המשפט העליון.
 
במסגרת הערעור בעליון טען המשלח כי הינו זכאי להתיישנות מקוצרת, וכי היצואן מאנגליה היה צריך לפעול להקטנת נזקו. בנוסף, טען המשלח כי לא היה מקום להפעיל כלל המכונה "הדבר מדבר בעד עצמו" כאשר מסמכי המטען המקוריים היו בידי היצואן. על פי כלל זה, כאשר נגרם נזק, רשאי צד מסוים לטעון כי הנזק אירע שכשמטען היה ברשותו של אחר, ואין לו מידע מדויק אודות הדרך בה התרחש הנזק, ולכן יש להעביר את נטל ההוכחה אל ה"אחר".
 
בית המשפט העליון קבע כי בתי המשפט קמא צדקו בהכרעתם, כי מדובר בערעור בגלגול שלישי, ולא מדובר במקרה כה מיוחד המצדיק מתן רשות ערעור.
לכן, דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור ובכך למעשה אישר את פסיקת בתי משפט השלום והמחוזי.
 
[ההליך בשלום: ת.א. (שלום ת"א) 44474/04, פסק-דין מיום 19.9.11. השופט מיכאל תמיר].
 
[ההליך במחוזי: ע"א (מחוזי ת"א) 24026-10-11, פסק-דין מיום 6.9.12, הרכב השופטים שוחט, ענבר ווינבאום-וולצקי].
 
[ההליך בעליון: רע"א 6628/12, פסק-דין מיום 12.9.12, השופט ניל הנדל, ב"כ המשלח וסוכן המכס- עו"ד שטנגר וללוש].
 
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב.