מהפכת השקיפות שמשרד הפנים חייב לעבור

כידוע, נוסחת העדכון האוטומטית החוקית שאובה מחציתה משיעור השינוי במדד השכר הציבורי. בלשון פשוטה, חגיגות וחריגות השכר במגזר הציבורי, שבאות לידי ביטוי מדי שנה בדו"ח הקלון של הממונה על השכר, משיתות עלינו את העונג המפוקפק של מימון חוסר ההצלחה להשתלט על הברדק וחוסר המנהל התקין.

במדינה מתוקנת, המעניקה חשיבות עליונה לחופש המידע ומכירה בכך שהמידע הציבורי כשמו כן הוא - שייך לציבור ולא לפקידי הציבור, בקשה של כל רשות מקומית להעלאה חריגה של ארנונה חייבת לעלות באופן מיידי לאתר האינטרנט של משרד הפנים, שמקבל את הבקשות. ולא לאחר ששרי האוצר והפנים כבר קיבלו את ההחלטות ומדובר כבר בעניין גמור, אלא מייד עם קבלת הבקשה, כדי ששיתוף הציבור יהיה כן ואמיתי והשרים יוכלו לקבל החלטה מושכלת על בסיס תשתית עובדתית מלאה יותר, לא רק של צד אחד, צד הרשויות המקומיות.

פעולה פשוטה ובסיסית זו של פרסום פומבי של הבקשות החריגות חיונית להגברת השקיפות, כמו גם כדי לאפשר לציבור להעיר את הערותיו, כי הוא זה שאמור לשאת בתוצאות של קבלת הבקשה, ואף על מנת לאפשר לציבור בכל רשות מקומית להבין מה גודל התיאבון של נבחרי הציבור שלו. יש במידע כדי לסייע לציבור לקבל החלטה מושכלת בבחירות המקומיות הבאות. יידע הציבור מי באמת מתעניין בו ומי רואה בו סוג של פרה שאפשר להמשיך ולחלוב.

הנגשת המידע תביא, בהכרח, לשיפור ההליך הדמוקרטי. המטרה הברורה היא לעורר דיון ציבורי ולמנוע מצב שבו החלטות כלכליות משמעותיות מתקבלות במחשכים. שקיפות היא אחד מעקרונות היסוד של מנהל תקין, ומהווה בלם וגורם מרסן חשוב מאין כדוגמתו.

יש גם רשויות, מעטות אמנם, שמבינות כי עושק הארנונה כבר מזמן חצה את הגבול, ומגישות, רחמנא לצלן, בקשות חריגות להורדת הארנונה ואף גאות בבקשות אלו. מדוע לא לתת לכך ביטוי פומבי? בקשה לקבלת אישור חריג של ארנונה איננה דו שיח המתקיים בין הרשות המקומית לבין משרדי האוצר והפנים בלבד מעל ראשו של האזרח ושל המגזר העסקי.

כשיוקר המחייה עומד בראש סדרי העדיפויות של הממשלה, אי אפשר להשלים עם מגמה של העלאה נמשכת ובלתי פוסקת של מס הארנונה ועם תהליך שבו הציבור לא מקבל מידע בזמן אמת, אולי כדי למנוע ממנו להביע את עמדתו.

לכאורה, צעד בסיסי ופשוט, נכון? אז זהו, שלא. משרד הפנים, שמרכז בידיו את כל החומר והבקשות החריגות, לא מוצא לנכון לגלות לציבור את מלוא המידע, וודאי שלא מיוזמתו.

משרד הפנים מסתתר מאחורי טעמים פרוצדוראליים של חוק חופש המידע ומאלץ את הפונים אליו להגיש בקשה פורמאלית על פי החוק לקבלת המידע, וגם לאחר מכן לא ממהר לשחרר את המידע. מדינת ישראל מהירה בלחלק בנדיבות אישורים חריגים, אבל איטית מאוד בלהעביר את המידע לציבור, שאותו היא משרתת ולו היא חייבת דין וחשבון.

חוק חופש המידע שנחקק בשנת 1998 חולל מהפכה וקבע שלכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית. עם זאת, החוק לא קבע שרשות ציבורית לא יכולה לפרסם, מיוזמתה, מידע שחשוב לציבור. לא כל מידע שנמצא בידי רשות ציבורית חייב לעבור תחת המסננת של חוק חופש המידע.

יידע גם משרד הפנים, כי אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר וששקיפות תסייע גם לו בהפחתת עומס הבקשות החריגות מאחר והרשויות המקומיות תשבנה שבעה נקיים לפני שתגשנה בקשות לאישור חריג, שהמעקב והביקורת הציבורית עליהן תהיה הרבה יותר הדוקה וקפדנית.

מאמר דומה פורסם בגלובס 18.1.16