קודים בינלאומיים לשימוש בכרטיסי ביקור

מרבית אנשי העסקים ינהגו על פי קוד התנהגות במדינה אחת, שאינו זהה במדינות אחרות. 
מסירת" כרטיס ביקור" שלא על פי הקוד התרבותי הנהוג באותה מדינה, יכול לפגוע ברושם של המבקר. 

היפנים - מייחסים חשיבות רבה לאיכות הנייר ולעיצוב הכרטיס. הם מעריכים מאד סטטוס והיררכיה ומקפידים על שם נותן הכרטיס ותוארו. במהלך הפגישה (אם היא מרובת משתתפים) ימקם היפני את כרטיסי הביקור
על פי סדר הישיבה ויפנה לכל אחד מהנוכחים בשמו כאל טקס. הם נוהגים לתת את כרטיס הביקור כשהם אוחזים בו בשתי ידיהם. מקבל הכרטיס יאחז אף הוא בכרטיס בשתי ידיו. 

הסינים - אינם דוברי אנגלית ולכן הכרטיס יודפס בשפתם. 

בהודו – חשוב לציין בכרטיס הביקור תואר אקדמאי או כל תואר אחר. ההודים מייחסים חשיבות רבה לתארים. הגשת כרטיס הביקור תיעשה תמיד ביד ימין. מחווה זו נהוג במדינות מוסלמיות ובאזורים מסוימים
באפריקה. ההודים מחליפים כרטיסי ביקור לא רק במפגשים עסקיים. אין צורך לתרגם כרטיסי ביקור להינדית, שכן קהילת אנשי העסקים ההודית דוברת אנגלית. 

בכווית ובערב הסעודית - החלפת כרטיסי הביקור הינו עניין שבשיגרה. 

באנגליה – אין מייחסים משמעות טיקסית להחלפת כרטיסי הביקור, והיא נעשית בנינוחות, בתחילה או בסיום המפגש העסקי. עם זאת, אין האנגלים רואים בעין יפה החזקת כרטיסי ביקור בכיס. האנגלים
מעדיפים כרטיס נקי וייצוגי. 

קוריאה – בעת קבלת כרטיס הביקור, יש להניד את הראש כמחווה של כבוד ולהודות למוסר הכרטיס על ההזדמנות שניתנה להיפגש עמו. בניגוד למדינות אסיאתיות אחרות, נהוג בקוריאה להכניס את הכרטיס מיד לתיק. מבט ארוך מידי בכרטיס מתפרש כחוסר נימוס ובורות. הקוריאנים מצפים שתוציא את כרטיס הביקור שלך לפני שהם "ישלפו" את שלהם. מסירת הכרטיס כמו ביפן – בשתי ידיים כשהצד המתורגם לקוריאנית
כלפי מעלה והכתוב מופנה לעבר מקבל הכרטיס. מחוות אלו חשובים בקוריאה בעיקר במפגשים עם בכירים בקהילה העיסקית. 

ברוסיה - החלפת כרטיסי ביקור בפגישות עסקיות הינה חלק מהתרבות העסקית הרוסית. ולמרות שהרוסים מייחסים חשיבות להצגה העצמית, ללחיצת היד ולמסירת/קבלת כרטיסי הביקור, המהלך נעשה ללא פורמליות טיכסית. את כרטיסי הביקור מחליפים מיד עם ההיכרות. לנוסע לרוסיה מומלץ להכין כרטיס ביקור כשמצד אחד מופיעים הפרטים באנגלית ומצידו השני בשפה הרוסית, בכתב קירילי. 

בארצות הברית – כרטיסי ביקור בארה"ב מוחלפים באופן שגרתי בעת ההיכרות או לחילופין כשאחד מהמשתתפים עוזב. אין ל"קשקש" או לצייר על כרטיס שקיבלת. יש להביט בכרטיס מספר שניות. יש להתייחס לכרטיס בכבוד: אין ל"כתוב", או לצייר על כרטיס שקיבלת. אין לנקות שיניים או ציפורניים. היזהרו מלזרוק כרטיס ביקור בהיסח הדעת לאחר פגישה ובטווח הראייה של בעל הכרטיס. 

ובישראל - מוסר הכרטיס אוחז את שתי פינות המלבן בבוהן ובאצבע המורה, ומגישו כשהכתוב מופנה לעבר מקבל הכרטיס. מקבל הכרטיס מצידו, אמור לאחוז את פינתו השנייה של הכרטיס בשתי אצבעות – בוהן ובאצבע המורה ובוחן אותו מספר שניות. 

כדאי לדעת, כי מקורו של כרטיס הביקור הינו בגרמניה, טרום העידן הטכנולוגי, כאשר הגיעו מבקרים לדלת נעולה היו משאירים כרטיס "ביקרתי אצלך". מכאן גם שמו של הכרטיס Visit Card– כרטיס ביקור. הכרטיס מאפשר למקבל להיזכר בשם מוסרו וכחלק מתקשורת טובה, לחזור ולהזכיר את שמו במהלך השיחה. 

הצעות מעשיות לעיצוב כרטיס הביקור: 
1. איכות הנייר והאינפורמציה הרשומה בו, מצביעה על אישיותו של מוסר הכרטיס . 
2. יש לציין: שם, תפקיד בארגון, או תחום עיסוק כעצמאי, כתובת הכוללת מס` טלפון, פקס, אתר אינטרנט 
    וכתובת הדואר האלקטרוני. 
3. גודלו הסטנדרטי של הכרטיס 5x 9 ס"מ {כגודל הקופסה שבה הוא מאוחסן }. 

נעמי טל עוסקת בתרבות עסקית מזה כ-15 שנה, ומלווה ארגונים ופרטיים בכל הקשור לשיפור הפרזנטציה והנימוסים כמקובל בסביבת העבודה והעסקים בעולם המערבי. 

נעמי טל - תרבות עסקית
03-6312759, 050-5755232 
tmtmt@netvision.net.il