שש הערות על עסקים באפריקה

זה כ ־ 30 שנה אני עוקבת בעניין רב אחרי קורותיה של יבשת אפריקה, ומרותקת למארג הפוליטי־כלכלי־חברתי המגוון והמאתגר שלה. עם השנים הפכו התובנות המחקריות שלי לזהירות מאוד לגבי עתידה של היבשת, שכן לא פעם מצאתי את עצמי ניצבת מול מציאות הנשענת על עולם ידע אחר מזה המוכר לי, שהעקרונות המנחים שלו וההיגיון הנהוג בו זרים לי ותמוהים בעיני. לא פעם כעסתי על אטימותם של האפריקאים ועל האופן הלא יעיל – כך חשבתי – שבו ביצעו את המוטל עליהם. לעתים, ברגעי תסכול, מצאתי את עצמי חושבת עליהם כעל נחשלים וחסרי סיכוי. נדהמתי לגלות באיזו מהירות הציפו בי ההתנסויות הללו תפיסות קולוניאליסטיות ומשקעי גזענות.

בכל פעם שנפלתי לבורות כאלה כעסתי על עצמי, אך שוב ושוב זימנו לי החיים והמחקר באפריקה מצבים והתנסויות שעמדו בסתירה קשה להבנתי ולאמונותי הבסיסיות ביותר. מצאתי את עצמי חופרת עמוק בנשמתי כל אימת שראיתי הורים אפריקאים מכים את ילדיהם עד זוב דם, בכל פעם ששמעתי צידוקים "תרבותיים" לאלימות כלפי נשים – ולהבדיל, כשחזיתי במו עיני בממדי השחיתות ובעושרם הבלתי נתפס של שליטי אפריקה ושל הזרים החיים בה. האם יש סיכוי ליבשת זו? האם נכונה ההנחה כי אפריקה היא העתיד?

כשאומרים "אפריקה", מרבית האנשים חושבים על עוני, מחלות, רעב אלימות ושחיתות. רבים טועים לראות בה יחידה אחת ומתארים אותה בצבעים קודרים ובמונחי אסון וחורבן. ואולם אף שלרשמים כאלה יש תימוכין רבים במציאות, אני משוכנעת שאין זו התמונה בשלמותה. שבעיותיה של יבשת אפריקה, חמורות ככל שיהיו, אינן מובילות בהכרח לדרך ללא מוצא. נהפוך הוא: הדבר המרתק ביותר באפריקה הוא יכולתה להכיל מערך של מצבים קיצוניים תוך כדי התרחשותם של שינויים מואצים וטוטליים. לצד העוני הנורא ביותר, ורמות אלימות ושחיתות חסרות תקדים, מתאפיינת שש הערות על עסקים באפריקה אוכלוסיית היבשת גם ביכולת מופלאה להתעלות מעל לסבל ולקושי, ביצירתיות מדהימה ובמיומנויות של הישרדות. כל זאת ביבשת שהיא בעלת פוטנציאל כלכלי שאין דומה לו, הן בזכות עושרה במחצבים ובאוצרות טבע, והן הודות לאוכלוסייתה המונה צעירים רבים בעלי אופי יזמי. 

דעות קדומות וגזענות מעצבים דיונים רבים אודות אפריקה. הצבע השחור, על שלל ההנחות השגויות שנקשרו בו, היה ונותר אחד המחסומים הגבוהים ביותר בפני העולם בבואו להשקיע באפריקה. גזענות גלויה וסמויה חוסמת התייחסות מכבדת כלפי היבשת ואנשיה. יש הצובעים את אפריקה בצבעים רומנטיים וחולמים על ספארי במרחביה האינסופיים או מדמיינים חופי פרא ועצי קוקוס הנופלים לחיקם של ילידים מחויכים. אחרים רואים אותה בצבעי אדום ושחור המייצגים אלימות בלתי פוסקת והעדר תקווה. ואלה גם אלה לוקים בבורות ואינם מבחינים ברבגוניות של היבשת ובשינויים המתרחשים בה מדי יום. על פי דו"ח של ארנסט אנד יאנג משנת 2012 , הצמיחה הכלכלית המפעימה של מדינות רבות באפריקה אינה משנה את הדימוי של היבשת בקרב אלה שעדיין אינם עושים בה עסקים, והוא נותר שלילי. במסקנות הדו"ח נקבע כי כדי לשנות זאת יש לפרסם וליחצ"ן באופן יעיל, עקבי ומקצועי את הפיתוח הנמשך באפריקה - הן בזירה הכלכלית והן בזירות הסוציו־פוליטיות. 

החובה לנהוג בהוגנות ובהתאם לחוק מוטלת גם על העסקים הזרים המעורבים בכלכלת מדינות אפריקה, לא רק על האפריקאים לבדם. כשאומרים: "באפריקה הכל מותר" או "ככה זה באפריקה", מתכוונים לכך שניתן להשיג בה הכל באמצעות שוחד או אלימות: אפשר להשתלט על מכרות השייכים למדינה ולאזרחיה בזכות שוחד לנשיא; לקבל זיכיונות להפקת גז בעקבות היכרות אישית עם ראש הממשלה; לסחור ביהלומי דמים כל עוד משלמים מספיק דמי שתיקה למספיק אנשים, ועוד. אף שבכל האירועים הללו מעורבים הן מקבלי שוחד והן נותניו, האישום בשחיתות מושת אך ורק על האפריקאים ולא על נותני השוחד. מקורביו של נשיא גינאה המשוונית, לדוגמה, מואשמים בהלבנות כספים בקנה מידה חסר תקדים בהיסטוריה האנושית, אך אף שחלק מההלבנות התבצעו בבנקים מוכרים בארצות הברית ובאירופה, האשמה מופנית בעיקר לעברם ולא לעבר שותפיהם הלא אפריקאים. להבנתי, פעילות עסקית נקייה דורשת מחויבות של כל הצדדים המעורבים בעניין ומי שאינו מוכן להתחייבות זו, אין לעבוד עמו. מי שבוחר בכל זאת להתנהל באופן מושחת בעסקיו עם האפריקאיים צריך אם כן להיות ערוך לשאת במחיר מעשיו: היום הוא אולי נמנה עם המקורבים המאושרים, אך מחר הוא עלול למצוא עצמו בין המפסידים המגורשים. 

את כלכלות אפריקה יש לבחון בכלים שונים מאלה שלהם אנו רגילים במדינות המערב. הגלובליזציה הרגילה אותנו לחשוב שמה שנכון, מקובל ואהוב במקום אחד יהיה פופולרי גם במקומות אחרים. כך למשל, אופנה נחשקת מצרפת תתקבל בשמחה גם בארצות הברית, ושיטת ממשל המיושמת במערב בהצלחה, כמו דמוקרטיה, תהיה נכונה ומתאימה גם למקומות אחרים. מי שמקבל את הפרשנות הזו לגלובליזציה מניח גם כי תרבות עסקית שמצליחה במקום מסוים תצליח בהכרח גם במקום אחר, שמאפייניו החברתיים והכלכליים שונים לגמרי, ולכן ינתח את המצב הכלכלי בכל מקום עלהגלובוס באמצעות אותם כלים ומדדים: תל"ג, גובה אבטלה, רמת אינפלציה גובה ריבית וכן הלאה. ואולם האם מדדים אלה אכן מאפשרים קבלת תמונת מצב מדויקת גם באנגליה וגם בגאנה?

במציאות שבה כ־ 60% מהפעילות הכלכלית מתבצעת במה שמכונה "השוק הבלתי פורמלי", מובן מאליו שיש לחשוב גם על כלים אחרים, שיביאו בחשבון לא רק את הנתונים היבשים אודות פעילות כלכלית־עסקית, אלא גם את אופי ההתנהלות המקומית, הערכים המכוננים אותה והמנגנונים המניעים אותה. נראה שלמרות היותה כמעט מובנת מאליה, רבים מאנשי העסקים והחברות הפועלות באפריקה אינם מיישמים תובנה זו בפעילותם אלא ממשיכים לפעול מנקודת מוצא המניחה כי בידנו, אנשי המערב, מצויות התובנות וההבנות הנכונות. במילים אחרות, רעיון ה"גלוקליזציה", הרואה את הלוקלי בתוככי הגלובלי, הוא שאמור לכוון את קשרי העבודה והמסחר. גישה כזו חייבת להתבסס על ההכרה כי יש דפוסי חשיבה והתנהלות רבים ואין לשפוט את השונה משלנו אלא לבחון באופן מעשי וענייני וליצור דפוס פעולה המבוסס על מידע והדדיות. אחת הדרכים ליצור דפוס פעולה עסקי יעיל הוא שילובם של בוגרי לימודי אפריקה בפעילותן של חברות כלכליות - החל בשלב בדיקות ההיתכנות, עבור בתכנון הפרויקטים וכלה ביישומם בשטח.

רמז לחשיבה חדשה נמצא בדו"ח האחרון של ארנסט אנד יאנג, שלא רק מצביע על עלייה של כ־ 27% בהיקף ההשקעות הזרות הישירות בפרויקטים כלכליים באפריקה בשנים 2010 ־ 2011 , אלא גם קושר בין נתון זה לבין העלייה המשמעותית בתחושת הביטחון והערך העצמי של אפריקאים רבים. תחושות אלו מסייעות בהנעת השקעות ומעודדות יזמות מקומית המשלימה את ההשקעות הזרות. 

ההזדמנויות הגדולות ביבשת מצויות בבניית תשתיות. בחמש השנים האחרונות בוחרות מדינות אפריקאיות רבות ליצור שיתופי פעולה בין־מדינתיים בכדי להאיץ ולייעל תהליכים של פיתוח תשתיות למען צמיחה כלכלית. כך לדוגמה הניעו חמש המדינות המובילות במזרח אפריקה - קניה, אוגנדה, טנזניה, רואנדה ובורונדי – רפורמות ופרויקטים משותפים במטרה לעודד יזמות מקומית ובינלאומית. פרויקטים אלה כוללים סלילת כבישים חדשים שמחברים בין מדינות, נמלים מודרניים ומעברי גבול המייעלים מקצרים את מעברי הסחורות והאנשים. תהליכים דומים מתרחשים גם בדרומה ובמערבה של היבשת. התחברות של יזמים בינלאומיים למגמה זו, הדורשת מידה גדולה של ידע, תיאום ואמון, תוביל ליצירת שווקים משותפים גדולים יותר שיקלו על מעברי סחורות, אנשים ומידע ויאיצו את התפתחות היבשת. 

עתידה הפוליטי והכלכלי של היבשת טמון בטיפוח ועידוד נשים. בהיסטוריה הרחוקה של אפריקה מילאו נשים תפקיד מרכזי ביצירת קיום כלכלי מכובד. סחר העבדים הטראנס־אטלנטי והכיבושים הקולוניאליים ניתצו באלימות את המבנים החברתיים המסורתיים, ואולם ההווה מלמד כי בכל המדינות האפריקאיות שבהן ניתן לנשים מקום במערכות הכלכליות המקומיות והמדינתיות, חלו שינויים לטובה בכלכלה - הן על פי המדדים העולמיים, כולל בצמצום השחיתות, והן בתחושותיהם של האזרחים לגבי ביטחונם הכלכלי. במקומות שבהם נשים מצויות בעמדות כוח והובלה נרשמה ירידה חדה ברמות התחלואה, ועלייה בשיעור הילדים הזוכים להשכלה בסיסית.

ברמה הלאומית יש להפנות את הזרקור לעבר שרת האוצר של ניגריה, נגוזי אוקונג'ו איוולה, המעצבת מודל חיקוי חדש עבור נשים אפריקאיות רבות שבמרכזו מקצועיות, השקעה, ניקיון כפיים, חדשנות ופתיחות. רבים מקווים כי אוקונג'ו איוולה תהפוך את אוצרות הטבע של ניגריה מכלי המשמש לדיכוי המונים ולהתעשרותם של בודדים, למנוף לפיתוח כלכלי עבור כלל הניגרים. גם הזירה הפוליטית האפריקאית מלמדת על כוחן של נשים להביא לשינוי, ודי להזכיר שתי זוכות פרס נובל מהשנים האחרונות - פעילת הסביבה פרופ' וונגרי מתאי מקניה, ונשיאת ליבריה, הכלכלנית אלן ג'ונסון סיריליף - שכל אחת מהן, בדרכה, חוללה שינוי מרחיק לכת בעולם הפוליטי והכלכלי שהוא עדיין ברובו גברי ואלים.

הכתבה פורסמה בגיליון אוקטובר של TheMarker Magazine, הכותבת היא ראש התוכנית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב