ישראל-בייג'ינג: רגע לפני שהוא מחזיר את המפתחות מספק הנספח הכלכלי היוצא זווית ראיה ייחודית לסין

שנייה לפני שאני מסיים כאן שליחות של חמש שנים, מספר נקודות מעניינות (לפחות בעיני) ששמתי אליהן לב ובחרתי להפנות אליהן את הזרקור:

כפתור סגירת דלתות המעלית – אין דבר שמאפיין יותר את החריצות של העם הסיני מאשר כפתור הסגירה של דלתות המעלית. נתקלתי בזה לראשונה בטייוואן. בעוד בארץ, הכפתור לסגירת דלתות המעלית לא קיים או לא שמיש, הרי שבסין מדובר במוסכמה חברתית של ממש. האחרון שנכנס למעלית (בין אם מדובר בבית מגורים, בית מלון או בניין משרדים) צריך לסגור את הדלתות. הסגירה לא תתבצע בלחיצה אחת. יש צורך במספר הקשות על הכפתור שסוגר את הדלתות, להוכיח שאתה מתאמץ. מדובר בהרגל ממכר, שגם אני נדבקתי בו (ומסתכלים עלי בתימהון בארץ כשאני עושה זאת). אסור לאבד דקה של השתהות. עבור הסינים, אין שום הנאה באיטיות.

חבורת הסינים שמגיעה לתקן את הדליפה בשירותים – איש מבוגר שמחזיק, במשך שעות, במקום אחד ברחוב, שלט של קידום מכירות לחנות או מסעדה. איש שכל מעמד פלסטיק של 30 שקלים יכול להחליף באופן פרמננטי. שלושה או חמישה אנשים שבאים לתקן דליפה בשירותים בדירה. אחד מתקן והשאר מסתכלים. פגישת עבודה/פגישה טקסית עם 10 משתתפים מכל צד, כשרק הבכיר ביותר מדבר והשאר מתבוננים זה על זה ולא מוציאים מילה. חברות ממשלתיות שמלאות בעשרות אלפי עובדים מיותרים. אם לגבי החריצות אין עוררין, הרי היעילות מוטלת לעיתים בספק.

פרויקטים גדולים, תשתיות – מאז בניית החומה הסינית (ואולי אף קודם לכן, אין לדעת) העם הסיני מאוהב בפרויקטי ענק לאומיים. עשרות מיליוני שעות עבודה של סינים חרוצים מושקעים בבניית סכרי ענק שמייצרים חשמל, קווי רכבת מהירה שנמתחים ממזרח למערב ומצפון לדרום, מאות שדות תעופה חדשים, מוביל ארצי גדול מאות מונים מזה הישראלי, שמוביל מים מהדרום לצפון, וזו רשימה חלקית בלבד. התשתיות הסיניות הן מרשימות בכל קנה מידה ולעיתים, אני מודה, אני אחוז קנאה כשאני מתבונן בהם. ניתן אולי לראות גם את המקרה הזה כהוכחה לחריצות מול יעילות – את החומה הסינית, בסופו של דבר, ניתן היה לעקוף. נשמעות כיום אמירות שלמרות הפאר וההדר בבניית המוביל הארצי הסיני, זול יותר למחזר מים או להקים מתקני התפלה.

דוגמנים מערביים – בכל שדה תעופה, בחנויות, בקניונים, אחוז גבוה בצורה מפתיעה של דוגמנים מערביים בפרסומות ושלטי פרסומת. יש כל כך הרבה סינים נאים וסיניות יפות, ויחד עם זאת, משום מה דוגמנים מערביים עם עור בהיר עדיין מככבים בפרסומות. מאמין שאני הייתי מרגיש מוזר במידה ובהסתובבות אקראית בקניון גבעתיים הייתי רואה למעלה מ- 50% דוגמנים ממוצא מזרח אסייתי על שלטי הפרסומת, אך משום מה, כאן זה המצב הטבעי. מדוע אידאל היופי המערבי עדיין מושרש כאן בצורה כה עמוקה? תמהני.

פארקי הייטק/פארקים תעשייתיים –בכל שבוע אני מקבל פנייה של עוד 3-4 פארקי חדשנות/היי-טק/טכנולוגיה/תעשייה ישראל-סין שרוצים לקום. עושה רושם שאם בעיר מסוימת אין לפחות שני פארקי הייטק ישראל-סין, משרתו של ראש העיר בסכנה. מדוע זה קורה? אני עוד מנסה להבין. אבל מאמין שזה בערך ככה: הממשל רוצה לראות יותר חברות בין לאומיות בסין, השלטון המקומי מסבסד את ההקמה ויזמים סינים חרוצים (שמבחינתם מדובר בכלל הזדמנות נדל"נית) ממהרים להקים את המבנים, עכשיו רק צריכים לאייש אותם הכמה עשרות חברות ישראליות. בפגישה עם ראש העיר התורן והחביב אני מנסה להסביר שישראל היא מדינה עם 9 מיליון איש בסה"כ, שאין לנו מספיק חברות למלא פארקי הייטק, שלחברת הייטק ישראלית קטנה אין מה לעשות בפארק תעשייתי במערב מונגוליה הפנימית, אבל הם רק רואים את זה כעוד יהודי חכם שמנסה לנהל איתם מו"מ קשוח.

דיווח: חיים מרטין, הנספח המסחרי בבייג'ינג, סין