לין: במחלוקת שבין בית המשפט העליון לבין בית המחוקקים בעניין פרשנות חוזים, יש לקבל את עמדת הכנסת. חובה לתת עדיפות ברורה ללשון ההסכם

באיגוד לשכות המסחר אומרים כי על פי מדד הבנק העולמי שפורסם בשנת 2021, ישראל ממוקמת כיום במקום ה-85 במדד אכיפת חוזים, מתוך 190 מדינות. משך זמן אכיפת חוזה בישראל (מאחר שהצדדים לחוזה חלוקים ופנו לבית המשפט) נאמד בממוצע ב-975 ימים, קרוב לשלוש שנים. זאת, בהשוואה ל-590 ימים בממוצע במדינות ה-OECD.

הלכת אפרופים יצרה חוסר ודאות גדול מאוד במגזר העסקי שכן היא חילצה את אומד דעת הצדדים מלשון ההסכם ומנסיבות חיצוניות במקביל כשללשון לא ניתנה על עדיפות. הכנסת הייתה ערה למצב לא תקין זה ובשנת 2011 ביצעה תיקון חקיקה לחוק החוזים (חלק כללי). תיקון זה הבהיר בצורה ברורה כי הכנסת נותנת עדיפות ברורה ללשון ההסכם בפרשנות חוזים. למרות זאת, גם לאחר התיקון, קבע ביהמ"ש בפרשת ביבי כבישים עפר ופיתוח כי הלכת אפרופים שרירה וקיימת ועדיין יש לפרש חוזים בהליך דו שלבי מקביל של לשון ונסיבות חיצוניות, והסביר את התיקון של הכנסת בכוונתה לתת משקל מיוחד ללשון (רע"א 3961/10 סהר). להבנתנו, לא זו הייתה עמדתו של המחוקק.

הקול הקורא לקבלת עמדות הציבור לעניין בחינת הצורך בתיקון החוק בתחום פרשנות חוזים של מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים הוא הזדמנות מצוינת להביא לרפורמה משמעותית בתחום דיני החוזים בישראל ולהחזיר את הוודאות לתחום דיני החוזים. לשון החוזה חייבת לקבל עדיפות ברורה. לא הליך דו שלבי של לשון ונסיבות חיצוניות, אלא קודם כל מעמד מכריע ללשון החוזה. הדבר יחייב את הצדדים לעריכת הסכמים לנסח בצורה יותר מדויקת את ההסכם ולנטוש את הדרך העקלקלה של פרשנות עמומה שיכולה להביא למספר פירושים.

הצדדים להסכם לא יכולים לנהוג בחוסר אחריות, לנסח הסכמים גרועים או חסרי בהירות, או כאלה שהם עמומים בכוונת מכוון – כדי שכל צד ירגיש שקיבל את מה שרצה - ואחר כך, כשמתעוררת מחלוקת בדיוק באותם צמתים, להטיל את תוצאות עבודתם על בית המשפט. גם כך בתי המשפט עמוסים וההתעסקות בפרשנות של הסכמים מבזבזת זמן שיפוטי יקר. זהו סוג של מתן פרס לצדדים על עבודה לא מספיק רצינית או טובה שחייב להיפסק. על הצדדים להגדיר בבירור את כוונתם האמיתית ולא להותיר לבית המשפט את דרך הפרשנות הפתלתלה והעקלקלה.

כשמשאירים חוזים ללא התייחסות לשאלות מרכזיות העולות מההסכם, בית המשפט נאלץ להכניס מושגי שסתום בעייתיים כמו תום לב. לפעמים נוצר מצב בו ביהמ"ש הוא זה שיוצק את תוכן ההסכם במקום הצדדים. זהו מצב פסול. על הצדדים להסכם לעצב אותו ולא להותיר את העבודה לבתי המשפט.

עמדתנו הברורה היא שיש לתת עדיפות מכרעת ללשון. באופן זה נביא לשינוי נורמות החוזים במדינת ישראל הן בשלב עריכת ההסכם, כך שנקבל הסכמים ברורים, מובנים וטובים יותר וגם בפרשנות של בית המשפט שלא יצטרך לבזבז זמן יקר ולהפליג למחוזות פרשנות בעייתיים. באופן הזה ניצור יותר ודאות שהיא כה חשובה למגזר העסקי.