חופש אבהות לגברים? השכירים בטוחים שהכל מגיע להם

מה ששכירים-שאין-להם-מושג-מה-זה-עסק, כולל נבחרי ציבור שאין-להם-מושג נקודה, לא מבינים הוא, שעם כל הכבוד לתאגידי הענק, הרי שמי שעושה את הכלכלה, את קרביה, את גלגלי מנועיה, את הליבה שמהותה היא עשייה אמיתית, יומיומית, סיזיפית, הם דווקא העסקים הקטנים והבינוניים, הלא-סקסיים, שלא נסחרים בבורסה ושאיש לא קורא עליהם בעיתון.
 
סכנת ההתמוטטות שלהם היא היא הדאגה מספר אחת שצריכה להיות למול כולנו, וזה מה שיקרה אם נמשיך עם חקיקת דיני עבודה פסאודו-מתקדמים שרק מעוותים עוד ועוד את חוסר הצדק החברתי המובנה כיום נגד המעסיקים כולם, קל וחומר הקטנים שבהם!
 
ואם אתם חושבים שזו בעיה רק של עצמאים, אתם טועים. כפי שמניות משפיעות עליכם גם אם אתם לא משקיעים בהן ישירות (דרך עליה/ירידה בשווי קרן הפנסיה שלכם, למשל), כך גם חוסן או התמוטטות של עצמאים יתגלגל אליכם לכיס.
 
אתם, אני, כולנו צ-ר-י-כ-י-ם, לצורך יציבותנו הכלכלית, את הנגר, השרברב, המסגר, המעסיקים 1-3 פועלים גג ; את הארכיטקט, רופא השיניים, רואה החשבון המעסיקים מזכירה ועוד כמה עובדים בודדים ; את הבוטיק, הירקן, טכנאי המחשבים שעובדים לבד או עם בן/בת הזוג ואולי עוד איזה בן משפחה (mom & pop shop). דאגה להישרדותם ולרווחתם היא אינה "טובה" שעושים להם – זה ביטוח כלכלי לכולנו!
 
אז מי? מי ממציא חדשות לבקרים חוקים פסאודו-חברתיים המקבעים עיוותים היסטוריים בדיני עבודה? אני אגיד לכם מי: שרים הרוצים להסיט את תשומת לב הציבור ממשרדם הלא מתפקד וחברות כנסת פסאודו-פמיניסטיות המקבעות את תפקיד האישה כקורבן, והנטועות אי שם בשוק העבודה של שנות השבעים.
 
אלה כאלה מקבלים רוח גבית חזקה ממקהלת השכירים של "מעמד הביניים", שלה רק רפליקה אחת ברפרטואר: "אכלו לי שתו לי", ובבסיסה תפיסת עולם קורבנית של ילד מפונק: "מגיע לי".
 
עצמאים הם כיום לשכירים, מה שהחילונים הם זה מכבר לחרדים: שק חבטות משולב בעטין חוקי-כלכלי, וכל זאת באיצטלה ערכית מוטעה ומטעה של "צדק" ושל דֶמוֺן נצלני מול קדוש מעונה.
 
ב-ללה לנד החוקי והנורמטיבי שנוצר פה, לראשונים יש רק חובות, לאחרונים יש רק זכויות. הראשונים עושים את העבודה הקשה של יצירת תעסוקה יש מאין, לקיחת סיכונים כלכליים ועבודה סביב השעון כדי להישאר עם הראש מעל המים,  ללא שום הגנות, שכספי המיסים הגבוהים הנגבים מהם, היו אמורות לספק ;
 
בעוד שהאחרונים קוטפים, עם/בלי השקעה רבה, גם משכורת, גם הפרשה לפנסיה, גם דמי הבראה, גם חופשה רגילה/מחלה וכעת אבהות, ולקינוח גם מיני עילות למיני תביעות, ואחרי כל זאת, עוד שומרים לעצמם את הזכות לטעון לאי-צדק מובנה כנגדם. עולם הפוך.
 
הנה כי כן, עוד בגדי מלך חדשים הנפיקה לנו המטווייה המחוקקת שלנו. ועל-כן אין מנוס מלחשוף שוב: גם המלך הזה עירום. ואלה הן הסיבות לכך:
 
1.  מה קשור?
החוצפה של ח"כ תמר זנדברג לומר: "מדובר בהצעה מאוזנת לכל הצדדים" כשהמעסיקים, שהצעת החוק מגלגלת אליהם את מירב ההוצאה, כלל אינם צד בה, היא רק קצה הקרחון. היא ממשיכה: "כולם צריכים להבין שימי ההורות הראשונים הם אירוע שמצדיק חופשה מיוחדת הניתנת לגברים" ועל-כך אין חולק, אבל אז בא השוס: "החלחול של התובנה הזאת יהיה בעל תועלת למשק, לחברה ולמשפחה, הרבה יותר מהעלות הכספית".
 
הו, איך אני אוהבת חמלה ומוסר כשמישהו אחר נדרש לשלם עליהן! איזו צביעות בל-תאמן של ה"צדק" ה"חברתי" מתוכו מודרים המעסיקים, א-פריורית ובאופן עקבי! אם זה כל-כך "בעל תועלת למשק, לחברה ולמשפחה, הרבה יותר מהעלות הכספית" אז למה המדינה לא מממנת חופשת אבהות? איפה הביטוח הלאומי? אם התפיסה היא כל-כך שיוויונית, למה חופשת לידה כן וחופשת אבהות לא?
 
ויש פה גם כשל לוגי חמור של חוסר קשר בין סיבה לתוצאה: הריון ולידה הם עניין של בני הזוג. אך למרות שהמעסיק אינו צד בעניין, הוא תמיד נדרש לשלם את החשבון: למצוא מחליפה, להכשיר, להיות תחת אי-וודאות על מועד חזרתה של העובדת מחופשת הלידה שגם בו הוא אינו צד, להתארגן סביבו וכך הלאה. זהו אבסורד וחוסר צדק חברתי מהותי! ואכן, כל דיני העבודה בנדון ה-ם אלה שישירות מפחידים מעסיקים (ומעסיקות) לקלוט נשים בגיל הפוריות.
 
יש בעיה אמיתית ומהותית של חוסר שיוויון בין גברים לנשים בהורות לילדים קטנים, אבל היא חברתית עוד הרבה לפני שהיא תעסוקתית! הקושי התעסוקתי הוא פועל יוצא של הנורמות החברתיות. ומה נבחרי הציבור הנכבדים עושים? במקום לפתור או להקטין את בעיית הליבה הזו, הם מטפלים, רק חוקית ולא נורמטיבית, בסימפטומים שרק מחריפים אותה!
 
איך? מחוקקים אינספור דיני עבודה שהנחת-היסוד שלהם היא שנשים בגיל הפוריות הן קורבן של המעסיק (במקום של בני זוגן, משפחתן והחברה כולה) וכך הופכים דווקא אותו, לקורבן האמיתי!
 
מה יותר "בגדי המלך החדשים" מזה? יוצרים נורמה מדומה על אמת הפוכה לחלוטין ועם לחץ חברתי נורא מחשיפת האמת הזו, בדיוק כפי שחלקכם יטען נגדי שאני, כביכול, נגד נשים, שכירים וצדק חברתי בכלל. לאלה מבינכם אזכיר מראש: סוציאליזם חזירי הוא גרוע בדיוק כמו תאומו, הקפיטליזם החזירי! 
 
למה?
א. כי זה קל. מי רוצה עכשיו להתחיל חריש עמוק שישנה את הנורמות החברתיות, הג'נדריות והזוגי-יות כך שהורות תהיה שיוויונית, ואז כל האיזון בית-עבודה יצטרך להיבנות מחדש, בראייה חדשה, לא ג'נדרית?
ב. כי זה זול למדינה (אך מובן שזו חשיבה קצרת-טווח בלבד: החיסכון לקופת המדינה יתגמד לנוכח אובדן המיסים כשעסקים מתמוטטים)
ג. כי זהו מסלול פוליטי ירוק ומהיר לגזירת קופון "חברתי" לשרים וח"כים שעיקר כוחם במיקוד בניראות ולא בעשייה ממשית.
 
2. גונב מגנב פטור?
הניחו לרגע בצד את כעסכם הסופר-מוצדק על תאגידי ענק מסויימים העושקים את המדינה ואותנו ישירות במגוון דרכים, ושזה מכבר אבדו כל מצפן מוסרי-אנושי וקשר למציאות. על-כך יש להעניש אותם בראש ובראשונה צרכנית (כי לא ניתן לחוקק עצמנו לדעת). אבל אסור לשפוך את התינוק המים ולהעניש, אפילו אותם, על סוגיה בה הם בבירור הקורבן ולא המקרבן. בטח ובטח שהדבר נכון לגבי המעסיקים קטנים.
 
3. מחלה?
הצעת החוק מטילה את עלות חופשת האבהות כך: 3 ימי מחלה מ"זכאותו" של העובד ו-5 על חשבון המעביד. דייק להגדיר זאת עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר: "לעובד אין זכות להיות חולה אלא יש לו את הזכות לקבל תשלום בגין ימי מחלה כאשר הוא באמת חולה... במשך השנים עוותה התכלית המרכזית של תשלום בגין ימי מחלה וימי המחלה הפכו לזכות".
 
ואני מוסיפה: עצם העובדה שנדרש היה "להתלבש" על זכאות קיימת כלשהי בדיני העבודה מוכיחה כשלעצמה את היותו של החוק המוצע טלאי לא ראוי. לו הדבר כה חשוב למחוקקים הנכבדים, ולו היו עושים את עבודתם נאמנה, היו מתכבדים ופועלים לחקיקה אמיתית, שעניינה יחסי האב עם המדינה, ולא מגלגלים זאת לפתחו של המעסיק.
 
לסיכום, יוזמי החוק, כבוד השר אריאל וח"ב זנדברג, בואו אני אגיד לכם מה יהיה "בעל תועלת למשק, לחברה ולמשפחה" – שנבחרי הציבור יבואו לעבוד ולא לעבודה, ושכל היעדרות מישיבת ועדה או מליאה תנוכה משכרם כמו יום חופשה, כאחד האדם, ואם יימצאו באותו זמן במזנון – גם יחטפו קנס. הנה, זה צדק חברתי! למה שלא תקדמו חוק? 

המאמר מתוך BossProblem הפורטל להצלחה בעבודה פורסם לראשונה בגלובס.