הגנה מכסית מופרזת לייצור מקומי של מזון

במדינת ישראל, שהייתה די מבודדת פיזית מהעולם לאחר הקמתה לפני קצת יותר משישים שנה, ובמיוחד בגבולותיה היבשתיים עם מדינות ערב העוינות, ההגנה על היצרנים המקומיים באה לידי ביטוי בשתי דרכים עיקריות:
 
א.  הטלת מיסי יבוא (בעיקר מכסים) גבוהים אשר גרמו לייקור המוצרים המיובאים בהשוואה למוצרים דומים מייצור מקומי.
 
ב.   הטלת הגבלות בלתי מכסיות (NON TARIFF BARRIERS – NTB) על היבוא, באמצעות: חובת רישוי היבוא, הטלת הגבלות כמותיות על היבוא,  תקינה ייחודית למדינת ישראל וריבוי בדיקות יקרות ביבוא,  פרסום צווים תקנות ונהלים המגבילים יבוא,  חובת רכישות גומלין ועוד.  כל אלה גרמו בעבר במידה רבה ובמידה פחותה גם כיום,  לשיבושים בניהול תקין ושוטף של היבוא לארץ.
 
ההגבלות הנ"ל על היבוא פעלו "היטב" במשק הישראלי עד תחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת,  אז החליטה הממשלה לחשוף את המשק ליבוא מתחרה של מוצרים תעשייתיים,  באופן חד צדדי.
 
השיקולים העיקריים של הממשלה באותה תקופה, בהובלת משרד האוצר,  היו כי המשך ההגנה על היצרנים המקומיים יגרום למשק הישראלי להיות לא מפותח ולא תחרותי מול העולם, עם כל המשתמע מכך.
 
משרד האוצר הבין אז וגם כיום את הצורך בחשיפת המשק לתחרות והוא פעל אז ופועל גם היום לליברליזציה בסחר החוץ של מדינת ישראל, בכל התחומים, מתוך הבנה שהפעלת הגבלות על יבוא אומנם תורמת לשיפור במצבם של יצרנים מקומיים מסוימים בטווח המיידי אך ההשפעות על המשק בטווח הארוך הן שליליות.  השפעות שליליות אלה הן: העדר תמריץ להתייעלות התעשייה המקומית – המקבלת יחס מועדף בשוק המקומי, הטיית מקורות היבוא של מדינת ישראל למדינות מסוימות יקרות יותר – כתוצאה משיקולים של תשלום מיסי יבוא מופחתים מאותן ארצות וכתוצאה מכך אבדן מטבע חוץ על ידי מדינת ישראל ועוד.
 
כל המדינות בעולם מודעות לתופעה הנ"ל של ההשפעה השלילית על הכלכלות שלהן על ידי הגנה מסוימת או הגנה מופרזת על הייצור המקומי שלהן והצורך בפעילות לפתיחת השווקים שלהן ליבוא מתחרה, תוך הסרת המגבלות על היבוא. במבוא לכלכלה אנו לומדים כי הסחר החופשי במוצרים בין המדינות השונות בעולם מבטיח שיפור בצמיחה של המשקים השונים ועליה ברווחתם של כל הצדדים המעורבים. 
 
בחשיפת המשק הישראלי לתחרות מחו"ל של מוצרים תעשייתיים (לא מוצרי מזון או חקלאות), בתחילת שנות התשעים של המאה שעברה, שנעשתה על פי החלטת ממשלה, הושגו כל הדברים הבאים כפי שהובטח על ידי התיאוריה הכלכלית:  המחירים לצרכן  של המוצרים הוזלו,  המגוון גדל ואיכות המוצרים בשווקים שופרה בצורה ניכרת,  והחשוב מכולם מבחינת המשק - התעשייה המקומית התייעלה, תוך ניצול טוב יותר של אמצעי הייצור שעמדו לרשותה והפכה לתחרותית יותר בשווקים הבינלאומיים.
 
נכון אומנם שהופסק הייצור המקומי של מוצרים מסוימים שניתן לייבא אותם לארץ במחירים זולים ממדינות ששכר העבודה בהן זול יחסית, אך במקביל התפתחו בארץ תעשיות מתקדמות שהתמחו בתחומים שבהם למדינת ישראל יתרון יחסי. לאחר סיום תהליך החשיפה, אשר לווה במקביל על ידי עליה גדולה לארץ באותה תקופה מחבר המדינות (ברה"מ לשעבר) האבטלה בארץ לא גדלה אלא קטנה, בעקבות פתיחת המשק לתחרות ומשיכת השקעות נוספות לתוך המשק הישראלי.
 
בתחום מוצרי המזון אמנם הוחל בתהליך דומה של חשיפה באותה תקופה וגם לאחר מכן אך תהליך זה נעצר באמצע הדרך.
 
עם פרסום הכוונה לאחרונה להפחית מכסים גם על מוצרי מזון וחקלאות,  בהמשך להמלצות דו"ח קדמי, אנחנו עדים לשובם של הלחצים של היצרנים המקומיים בדרישה להמשיך ולהגן על הייצור המקומי.  במקביל הצרכנים וארגוני הצרכנים מעוניינים ביבוא זול,  שיוזיל את מחירי המוצרים. משרד האוצר מעוניין בחשיפת המשק מאותן סיבות שהיו נכונות גם בחשיפה הקודמת של המשק, בתחילת שנות התשעים, על ידי הפחתת מכסים על מוצרים תעשייתיים.
 
גם עתה בכוונת משרד האוצר לבטל או להפחית הגבלות מכסיות ולבטל הגבלות בלתי מכסיות על יבוא מוצרי מזון כדי לגרום לכך שאמצעי הייצור בשוק הישראלי ינוצלו בצורה אופטימלית או טובה יותר לעומת היום ועל ידי כך יוזלו מחירי המוצרים לצרכנים.
 
כפי שניתן לראות מהטבלה המצ"ב ההגנה המכסית על מוצרי מזון ומוצרים חקלאיים מסוימים גבוהה מאוד ובמקרים מסוימים עד כדי חסימת היבוא, בגלל חוסר כדאיות כלכלית,  או הגבלת היבוא כתוצאה מתחרות לא הוגנת עם מוצרים מייצור מקומי.
 
המפסידים מחסימת או הגבלת היבוא הם המשק הישראלי והצרכנים הנאלצים לשלם מחירים מוגזמים על מוצרים בסיסיים.
 
 
יש לקוות כי תהליך החשיפה ימשיך ויתרחב גם בתחום מוצרי המזון,  שעדיין מוגנים ביבוא על ידי מכסים גבוהים והגבלות בלתי מכסיות כגון אישורי יבוא או רישיונות יבוא ותשלום אגרות מיוחדות למשרד הבריאות. 
  
 
יבוא מוצרי מזון לישראל עם מכס גבוה