הפחתת מכסים על מוצרי צריכה תחזק את השוק

קשה להבין איך אנשים הנושאים בתואר כלכלנים וגם המתיימרים לדבר בהבנה מעמיקה על כלכלת ישראל, מביעים מדי פעם עמדות שטחיות ובלתי מבוססות. ראש הממשלה ושר האוצר קיבלו החלטה שהפחתת המכסים על שורה ארוכה של מוצרי צריכה למשקי הבית לא תפקע ביום ה-16 ביוני, שכן הפחתה זו בוצעה בתוקף הוראת שעה אשר פגה בתאריך זה. הם החליטו להפוך את הוראת השעה על הפחתת המכסים להוראת קבע.

כלכלנים שונים אומרים לנו שזה יעלה לאוצר המדינה 1.45 מיליארד ש"ח, ואיך עושים זאת בתקופה שאנו נכנסים לבעיות חמורות של גירעון תקציבי. הם רואים בהפחתה זו, קודם לכל, הפסד להכנסות מדינה, וזוהי כבר טעותם הראשונה. אין זה הפסד להכנסות המדינה אלא להיפך. אם הורדת המכסים על שורה של מוצרי צריכה תפוג, יעלו שעורי המכס ברמה של 12 עד 30 אחוזים. התוצאה תהיה שיעלו גם מחירי המוצרים לציבור הרחב. והם יעלו מעבר לשיעור של העלאת המכס, שכן הוצאות רבות מגולגלות הלאה על פי ערך היבוא של המוצר.

התוצאה תהיה העלאת מחירים בין 15 עד 30 אחוזים. ללא כל ספק, עליית מחירים משמעותית של קבוצת מוצרים רחבה. העלאת מחירים זו הייתה גורמת ישירות לירידה ברמת הרכישות של המוצרים. לציבור בישראל כח קנייה מוגבל ואם המוצרים נעשים יקרים יותר, ובפרט בתקופה זו, הדבר משפיע מידית על עקומת המכירות. אם היקף המכירות יופחת, אזי למדינה יהיו פחות הכנסות ממע"מ. מע"מ מוטל בשיעור של 17 אחוזים על כל מוצר ועל כל שירות, תרומתו להכנסות המדינה ממסים מגיעה לשליש. ירידה במחזורים וירידה בהיקף המכירות תפחית את הכנסות המדינה ממס זה.

מעבר לזאת. הכנסות המדינה היו גם פוחתות בסעיף מס ההכנסה, שכן, ירידה במכירות הייתה גם מורידה את הרווחים של החברות השונות.
כולנו מעוניינים בחיזוק התעשייה, חיזוק הייצור המקומי, וברכישת תוצרת הארץ, אבל התעשייה הישראלית לבדה אינה יכולה, ולעולם לא תוכל, לייצר את מקומות העבודה הנחוצים למשק ולספק את צורכי המשק. בצד התעשייה יש לנו מגזר עסקי גדול וביקושים של צריכה פרטית המגיעה לסכום של 214 מיליארד ש"ח בשנה. המגזר הישראלי המקומי לכל רוחבו, תעשייה, מסחר ושירותים, הוא המייצר את מקומות העבודה, ובחלקו הגדול מספק מוצרים מייבוא ולא רק מהייצור המקומי. הוא מספק לתעשייה חומרי גלם ומוצרי ביניים, הוא גם עונה לכלל הביקושים של מוסדות המדינה וגם למבנה הצריכה הפרטית של הציבור.

זכיתי לפני שנים לכהן בתפקיד הממונה על הכנסות המדינה. מערכת המסים באותה תקופה הייתה מפלצתית. הממשלה חיפשה כל הזמן איך להוציא יותר כספים מהציבור. עם קבלת התפקיד, הצהרתי שאני מקבל אחריות אישית להפחית ולבטל מסים ולהגדיל את הכנסות המדינה. לשם דוגמה בלבד, על מקרר חשמלי הוטל אז מס קנייה בשיעור 90 אחוזים; על טלוויזיה שחור לבן 120 אחוזים; והמס הכולל על מזגנים הגיע ל 240 אחוזים. המסים הופחתו דרסטית ומוצרי הבסיס למשק הבית זרמו אל הציבור הרחב והכנסות המדינה עלו.

כדאי לזכור כי בשנת 1984 כלכלת ישראל הייתה כלכלה כושלת. הגענו לשם ממשבר כלכלי. כדי לאפשר ייצוא, בוצעו פיחותים חדים בשקל מול הדולר. השכר היה מוצמד ליוקר המחייה. האינפלציה הגיעה לרמה של 400 אחוזים בשנה והמשיכה לעלות. הפתרון למשבר היה באמצעות התכנית הכלכלית של שנת 1985. אחד מעמודי התווך של תכנית זו היה חשיפת המשק הישראלי לתחרות עולמית וחתימה על הסכמי סחר חופשי עם הגושים הכלכליים הגדולים בעולם, ארה"ב והאיחוד האירופאי. אט אט החלה הכלכלה הישראלית להתייעל ועלתה על נתיב ההבראה.

בזכות מהלכים אלה האבטלה לא עלתה, היא ירדה לרמה הנמוכה ביותר אי פעם, והגיעה למצב בו ישראל נחשבת כיום לכלכלה חזקה ובעלת אחד המטבעות החזקים בעולם.
אסור לנו לסגת אחורה שוב לאותן תפיסות של הגנה מופרזת אשר פוגעות בתחרות, מעלות את המחירים וממשיכות לקיים מגזרים נכשלים במשק.

מאמר דעה במעריב כפי שפורסם ביום 10.6.2020