הקטל בדרכים –במלחמה הזו חייבים לנצח

תאונות הדרכים הקטלניות וההגנה על בטחון המדינה הן שתיים מהסיבות המובילות למוות אלים או לפציעות המותירות נכים ופגועים פיסית, נפשית, חברתית או כלכלית.

הממשלה מתגאה בהורדת שיעור תאונות הדרכים ומציינת את מגמת הירידה בתאונות, כאשר מתחילת שנת 2019 נרשמה ירידה של 3% במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, וכן ירידה של 7% במספר התאונות הקטלניות לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

כמו כן, משרד התחבורה מתבשם בנתונים כי חלה ירידה בעשור האחרון של 30% במספר ההרוגים, לעומת העשור הקודם, בעוד שהנסועה גדלה ביותר מ-30%, ויש לברך על כך.

אך אין לברך על המוגמר ואין זו העת לחגיגות. עוד ארוכה הדרך לריסון משמעותי מאד של תאונות הדרכים והקטל הגואה בכבישים. אנו צריכים להפסיק להרוג את עצמנו.

ממוצע ההרוגים בתאונות הדרכים בעשור האחרון עמד על 343 בשנה; בממוצע בכל יום נוספת משפחה שכולה . בשנת 2018 נהרגו 316 בני אדם. ועד לכתיבת שורות אלה, ב2019 נהרגו 123 בני אדם. נראה כי מספר ההרוגים מסרב לרדת מתחת לרף של 290 הרוגים בשנה, כפי שהיה בשנת 2012, המספר הנמוך ביותר של הרוגים משנת 1963.

אמנם המספר הממוצע של הרוגים ונפגעים ביחס לאוכלוסיה, לק"מ כביש או לק"מ נסועה ירד בהדרגה מרמות השיא בשנים עברו,  ועדיין בעשור האחרון נהרגו 3,434 בני אדם  ומקום המדינה – 33,854 בני אדם נהרגו בתאונות הדרכים. אלו אלפי אזרחים שכבר לא יהיו המדענים, הרופאים, הממציאים, האומנים או אנשי הרוח והתרבות של העתיד.

לתאונות הדרכים יש גם עלות כלכלית גבוהה בשורה ארוכה של נושאים. מבחינת הפרט: פגיעה בפרנסת המשפחה, עלויות אשפוז וימי מחלה העלולים לדרדר משק בית עד כדי עוני ומחסור. גם המגזר העסקי משלם עלויות נכבדות בשל תאונות הדרכים, החל מפגיעה בתפעול השוטף של העסק ובפריון הייצור בעסק בשל תאונה לעובד, דרך עלויות ביטוח רכב המשתקפות בעלויות המעסיק וכלה בעלויות מסים הנובעים באופן עקיף מהנטל של תאונות הדרכים על המשק. דו"ח "בלימת הקטל בדרכים" של הכנסת מאוגוסט 2016 מציין הערכה של כ- 15 מיליארד ₪ בשנה לפחות עלות תאונות הדרכים למשק, שווה ערך לעלות השכר השנתית הממוצעת של כמעט 100 אלף עובדים!

אנו עדים לשתי תופעות מנוגדות. מצד אחד - עליה בבטיחותם של כלי הרכב במקרה של תאונה, כגון כריות אוויר ,התקנת מערכות מגוונות לצמצום הסיכון לתאונות, מערכת ABS, התראה מפני סטייה מנתיב וכדומה. מצד שני – עליה בסיכון לתאונות עקב חשיפה גדולה יותר מבעבר להסחות דעת בנהיגה בשל מערכות תקשורת ומולטימדיה שונות לרכב, שלא היו בעבר.

המדינה משקיעה משאבים ניכרים להתמודדות עם תאונות הדרכים. משרד התחבורה מקצה בכל שנה מעל 7 מיליארד ש"ח לטיפול בתשתיות ומסבסד את התחבורה הציבורית בכ- 5.5 מיליארד ₪. אך למרות השקעות עתק אלו, שיעור הנפגעים בתאונות דרכים בשנים האחרונות מסרב לרדת.

קיימים פתרונות להפחתת התאונות והקטל: השקעה ממוקדת בתשתיות כבישים ומחלפים בנקודות בעלות רגישות גבוהה לתאונות, המשך מתן תמריצים כלכליים למערכות בטיחות לרכב, המשך שיפור והרחבת התחבורה הציבורית והמסילתית ובפרט לפריפריה וליישובי המגזר הערבי, הגברת החינוך והפרסום לזהירות בדרכים לכל קבוצות האוכלוסיה וחתכי הגיל, הגברת האכיפה האפקטיבית בכבישים כנגד זגזוג בין נתיבים והשתוללות פרועה  – ומעבר גובר של המגזר הציבורי והעסקי למתן שירותים מרחוק או לעבודה מרחוק.

עלינו להפנים שזו המלחמה הקשה והאלימה ביותר שכולנו מעורבים בה באופן פעיל. כדי לנצח במלחמה זו עלינו לנקוט בכל האמצעים, עד כדי השבתת התנועה המוטורית לצורך הדרכה וחשבון נפש. הדעת האנושית לא סובלת שבכל שנה יהרגו מעל 300 איש ועוד מאות ייפצעו קשה.

בתקופה זו של הסדרים קואליציוניים ומו"מ על מבנה הממשלה, תמהני מדוע איננו רואים שנושא המלחמה בתאונות הדרכים עולה כחלק מהדרישות או בכלל במצע כלשהו של אחת המפלגות. זו שעת חירום, מלחמה! ובמלחמה על חיי אדם עלינו להתנהג בדיוק באמצעים כמו שצבא מגן על גבולות המדינה.

כשם שהמדינה יודעת לעמוד בהצלחה בפני אתגרים ביטחוניים ואויבים חיצוניים שאיימו ומאיימים על קיומה – יש להפנים כי גם בנושא הקטל בדרכים מדובר במלחמה, ובמלחמה הזו חובה עלינו לנצח בה.