בריטניה: הסכם הברקזיט האחרון – הסדרת הסחר של בריטניה עם צפון אירלנד

פורסם במקור ע"י מר עופר פורר, ראש הנספחות המסחרית בלונדון, מטעם מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה.

בתקופה שבריטניה עוד הייתה חלק מהאיחוד האירופי (קרי עד ליום 31 בדצמבר 2020), לא היו תהליכים מיוחדים להעברה של סחורות מהאי הבריטי לצפון אירלנד. עם זאת, בעקבות החתימה של בריטניה על הסדרי הסחר החדשים עם האיחוד האירופי בינואר 2021, ובמטרה לצמצם הברחה של סחורות, האיחוד האירופי דרש שיהיו הסדרים להעברת סחורות לצפון אירלנד, ובריטניה הסכימה להחיל מדיניות מורכבת שדה פקטו תופסת את כל צפון אירלנד כחלק מהאיחוד האירופי.

למעשה, יצואן בריטי המעוניין להעביר את המוצרים שלו לצפון אירלנד צריך להתאים את המוצרים לתקני האיחוד האירופי ולשלם מיסים כאילו הסחורה מועברת לאיחוד האירופי. אם הסחורה נשארת בצפון אירלנד, המיסים מוחזרים ואם היא נכנסת לאיחוד האירופי הם מחולטים.

מדובר במדיניות מורכבת שאינה חפה מקשיים. בפן הלוגיסטי, המורכבות הרבה והעלויות הגבוהות שביצוא לצפון אירלנד יצרה מן הצד האחד, מחסור במוצרים מסוימים בצפון אירלנד, ומהצד השני הקושי ביבוא מצפון אירלנד יצר חוסר בבריטניה בתוצרת מצפון אירלנד, בעיקר של בשר ומוצריו.

מעבר לכך הקושי התבטא גם בזירה הפוליטית. המפלגה היוניוניסטית, אשר מייצגת את קבוצת האוכלוסייה הפרוטסטנטית בצפון אירלנד, ראתה בהסכם אקט של כניעה מצד בריטניה וצעד נוסף, מבחינתם, לאיחוד של צפון אירלנד עם הרפובליקה של אירלנד מדרום. עבור ממשלת השמרנים הלחץ של היוניוניסטים יצר אי נוחות רבה.

כל זה הולך להשתנות. ממשלת בריטניה צפויה להציג פתרון לאנומליה שהוצגה מעלה, אשר תביא לפישוט תהליכי סחר עם צפון אירלנד באופן שיאפשר מעבר מהיר ופשוט של סחורות. ועל כך, בהמשך.

טרם נפרט את השינויים הצפויים, להלן סקירה קצרה בדבר היותה של בריטניה כאחד מיעדי יצוא הסחורות המרכזיים של ישראל בעולם. בשנת 2021 סך יצוא הסחורות לבריטניה עמד על מעל ל-6 מיליארד דולר. נתון זה ממקם את בריטניה כיעד היצוא הרביעי של ישראל בעולם.

אומנם הלמ”ס הישראלי מספק נתונים ברמת רזולוציה גבוהה על יצוא (ויבוא) לבריטניה (וממנה), אך גוף זה אינו מספק מידע על מה קורה לסחורה הישראלית בתוך בריטניה, קרי, האם הסחורה מיועדת לאזור ספציפי בבריטניה או אפילו אל הצד השני של הים האירי בצפון אירלנד. בבואו לבחון מידע ברמת רזולוציה זו, מר פורר הסתמך על נתוני הלמ”ס הבריטי, ONS (Office of National Statistics). מר פורר התבסס על דו"ח של משרד סחר החוץ הבריטי שאומנם הנתונים בו אינם זהים לזה של הלמ”ס הישראלי, בעיקר לאור הפרשי שערי מטבעות ושיטות מדידה, אך הוא נותן תמונת מראה מעניינת על הסחר של בריטניה עם ישראל באזורים ספציפיים באי הבריטי ובצפון אירלנד.

בהתבסס על הנתונים של הדו”ח האחרון, ביחס לסחר בסחורות, צפון אירלנד לא הייתה יעד משמעותי עבור ישראל עם 24 מיליון ליש”ט יצוא בריטי לישראל ו-23 מיליון ליש”ט יבוא ישראלי. עפ"י נתוני הלמ”ס הבריטי היצוא ללונדון היה פי 15, דבר אשר הינו הגיוני בהינתן שלונדון מונה אוכלוסייה של 9 מיליון איש, והיא מרכז עסקי במדינה, בעוד שבצפון אירלנד כולה חיים פחות מ-2 מיליון איש.

נחזור לשינויים המוצעים. השינויים הצפויים הם שחברות משני צדי הים האירי, בבריטניה ובצפון אירלנד, יחתמו על אמנה ווולונטארית, שתחייב אותן לוודא שהמוצרים שלהם אינם מוברחים לאיחוד האירופי. חברות שתחתומנה על האמנה יוכלו לייצא ולייבא מצפון אירלנד לבריטניה ללא בדיקות, למעט בדיקות תקופתיות ובדיקות פתע אקראיות לצורך הבטחת עמידת החברות בנהלים.

במקביל, לאיחוד האירופי תהיה גישה למידע שמועבר בין בריטניה לצפון אירלנד לצורך בקרה, כי הסחורות שמועברות לצפון אירלנד אינן זולגות לרפובליקה האירית, שהיא, כידוע, חלק מהאיחוד האירופי.

נקודה חשובה נוספת ביחס להסכם החדש הינה כי ההסכם יבהיר גם את מדיניות המיסוי בצפון אירלנד. טרם ההסכם החדש, בריטניה הייתה מנועה מהחלת חוקי מע”מ בצפון אירלנד באופן זהה לחוקי המע"מ שבבריטניה, וזאת בהתאם לפרוטוקול שבריטניה חתומה עליו מול האיחוד האירופי (לכן המע”מ היה שונה בצפון אירלנד ובבריטניה). לאחר החתימה על ההסכם החדש, בריטניה תוכל להחיל את מדיניות המיסוי שלה גם על צפון אירלנד, וזאת כל עוד לא תהיה זליגה של מוצרים (בעיקר מוצרי אלכוהול) מבריטניה לרפובליקה של אירלנד.

למאמר, כפי שפורסם באתר משרד הכלכלה והתעשייה בקרו בקישור.