נחתם הסכם הסחר בין מדינות אסיה והפסיפיק - הסכם אזור סחר חופשי הגדול בעולם

לפני שבועיים חתמו 15 מדינות על הסכם אזור סחר חופשי הגדול בעולם, ביניהן סין, יפן ודרום קוריאה. יחד, הצדדים להסכם מייצגים כ-30% מאוכלוסיית העולם ושיעור דומה של הסחר העולמי.

עכשיו כשהאבק מתחיל לשקוע, הגיע הזמן להקדיש לנושא את תשומת הלב הראויה לו שכן מדובר בנקודת ציון חשובה מבחינת תמונת המצב הגאו-פוליטית והיחסים בין המעצמות העולמיות ורצוי לנסות להבין האם וכיצד תשפיע התפתחות זו על ישראל.

שמו המלא של ההסכם הוא Regional Comprehensive Economic Partnership אך הוא מוכר יותר בראשי התיבות RCEP. לא מדובר במסגרת האזורית הראשונה שמאגדת מדינות במרחב הפאסיפי תחת הסכם סחר חופשי.

רק לפני כשנתיים וחצי נחתם ה-CPTPP (Comprehensive and Progressive Agreement for Trans- Pacific Partnership) ע"י 11 מדינות במרחב הפאסיפי. הבסיס להסכם זה היה ה-TPP ממנו פרש ממשל טראמפ בינואר 2017. הסכם אזורי נוסף הוא ה-AFTA אשר כולל את 10 מדינות ASEAN (ברוניי, סינגפור, מלזיה, וייטנאם, לאוס, תאילנד, פיליפינים, אינדונזיה, קמבודיה ומיאנמר).

ה-RCEP כולל את עשר מדינות ASEAN וכן חמש מדינות נוספות: יפן, סין, דרום קוריאה, אוסטרליה וניו-זילנד. המיפוי מטה (שהוכן ע"י Nikkei Asia) מסייע לעשות קצת סדר:

ה-RCEP כולל הוראות במגוון של תחומים, כגון סחר בטובין, סחר בשירותים, השקעות, סחר אלקטרוני, קניין רוחני ורכש ממשלתי, ויכנס לתוקף 60 ימים לאחר  שתשע מתוך חמש-עשרה מדינות יסיימו את הליכי האשרור הפנימיים הנדרשים (לפחות שש ממדינות ASEAN ושלוש מדינות שאינן ב-ASEAN). נדרשו כ-8 שנות מו"מ כדי להשלים את המלאכה, כאשר בסופו של דבר הודו החליטה לקראת הסוף לוותר על השתתפותה.

מועד החתימה משך תשומת לב שכן הוא מצביע על מעורבות גוברת של סין בזירה הכלכלית העולמית ומשקף את נסיגת ממשל טראמפ ממדיניות של שיתוף פעולה, שאפיין את ממשל אובאמה. כך יצא שמי שנכנסה בסופו של דבר לאינטגרציה הכלכלית הגדולה ביותר במרחב היא המעצמה היריבה, בעוד שארה"ב נותרת בחוץ. נשיא סין, שי ג'ינפינג, כבר הודיע השבוע שממשלתו שוקלת להצטרף גם להסכם ה-CPTPP.

ומה לגבי ישראל?

אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה המלאה שכתב דניאל קולבר, הציר הכלכלי של ישראל ביפן ופורסמה בבלוג של מינהל סחר חוץ בקישור הבא.