תקנות ביטול עסקה לעומת ביטול במכר מרחוק

בשלהי שנת 2010 נכנסו לתוקף תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) אשר מגדירות את פרק הזמן והתנאים בהם צרכן רשאי לבטל עסקה ולקבל את כספו חזרה (בניכוי דמי ביטול). התקנות מתייחסות אך ורק לביטול עסקה שבוצעה באופן פרונטלי (פיזית בחנות) ולא במכר מרחוק (למשל רכישה אינטרנטית). כמו כן, התקנות חלות רק על רשימה של מוצרים ושירותים, ובלבד שהמחיר ששולם בעדם עולה על 50 ₪.

הביטול כרוך בהשבת הטובין שנרכשו לידי העוסק, כאשר הטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש. כמו כן, התקנות מונות רשימה של מוצרים ושירותים אשר התקנות לא חלות עליהם, כגון תרופות, מוצרי מזון, או הלבשה תחתונה, שהרי אף אדם לא ירצה לדוגמא לרכוש קופסת שימורים או תרופה אשר הוחזרה לבית העסק לאחר שאוחסנה משך שבוע ימים בתא המטען של הרכב.

חרף ההיגיון הברור שבמקרים אלה לא ניתן לחייב עוסק לקבל לידיו חזרה מוצרים אלה, אין כלל זהה החל על רכישה במכר מרחוק. כיום, וחרף האטרקטיביות ההולכת וגוברת לרכישות אינטרנטיות (93% מהצרכנים רוכשים באינטרנט, כפי שפורסם בידיעות אחרונות ב 24.12.19), אין החרגה מהחובה המוטלת על עוסק לבטל עסקה למוצרים אלה, ואף אין כל מגבלה על צרכן בדבר חובתו להשיב את המוצר מבלי שנעשה בו שימוש. תחת מסך הבערות אף אדם לא היה רוצה לרכוש תחתונים אשר היו מצויים בחזקתו של אדם אחר משך שבועיים וראוי כי המחוקק יפעל לתיקון העיוות האמור בהקדם.

לקריאת כתבה מלאה בנושא ב-Ynet לחצו כאן