נשק בידי אזרחים מציל חיים

זכות האדם להגן על חייו היא זכות יסוד שאין עליה עוררין; היא שלובה בזכות לחיים. אין שום ממשות לזכות לחיים אם נשללת זכות ההגנה על החיים. אני מציע שכולנו, בטרם ניכנס לוויכוח באשר למדיניות נכונה ומאוזנת של מתן כלי ירייה לאזרחי המדינה ותושביה, נעיין מחדש בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו.

הזכות לחיים עומדת מעל לכל הזכויות האחרות של הפרט. הקריאות לנשיאת כלי ירייה אינן קריאות פופוליסטיות. זוהי דרישת אמת של אנשים המאמינים שיש להם את הזכות להגן על עצמם. במציאות הקיימת היום לא די באשליה של "לי זה לא יקרה" כמו שמקובל בנהיגה חסרת אחריות. ההפך, יש לסגל את התפיסה של "לי זה כן יכול לקרות". כמו שתושב אחר במדינה היה מושא להתקפת טרור, כל אחד מאיתנו יכול להיות מושא להתקפת טרור.

מאוד לא מדויק לומר ש"בכמה פיגועים נוטרלו המבצעים בידי אזרחים שנשאו איתם נשק" כפי שנכתב במאמר המערכת. זה לא היה רק ב"כמה פיגועים". מדובר בשרשרת של עשרות מקרים מאז תחילת טרור הפנים בשנת 1975, בהם מתקפת הטרור נהדפה או נגדעה באיבה, וחיים רבים הוצלו, על שום שבאותו מקום ובאותו זמן היה תושב מדינה שנשא ברישיון כלי ירייה.

אין שום מקום להשוואה בין המצב הקיים היום בישראל ובין זה השורר בארה"ב. בארה"ב זכות ההגנה העצמית היא חוקתית, וכפועל יוצא ממנה, גם הזכות לשאת כלי ירייה. בארה"ב אין צורך ברישוי כדי לשאת כלי ירייה. נכנסים לחנות וקונים כלי ירייה למכביר ומכל הסוגים.

בישראל, לעומת זאת, נשיאת כלי ירייה מחייבת רישוי מוקדם של המשרד לביטחון פנים; ורישוי זה ניתן במשורה. אמות המידה הוקשחו מאוד בשנים האחרונות מטעמי נוחות תקשורתית של המשרד לביטחון פנים, כאילו אירוע בודד של שימוש רצחני בכלי ירייה על ידי אדם כזה או אחר אמור להוות סיבה מדוע אנו נשלול מתושבי המדינה את זכות ההגנה העצמית ונהפכם לטרף קל למתקפות טרור.

על פי אותו קנה מידה ואותו דפוס חשיבה, אנו צריכים להשבית את תנועת כל כלי הרכב בישראל, שכן מדי שנה לא פחות מ-300 איש ואישה נהרגים כתוצאה מתאונות דרכים, ועוד כמה אלפים הופכים לפצועים קשה.

כולנו יודעים היטב שכוחות הביטחון, גם אם יתוגברו, לעולם לא יוכלו לפרוש רשת הגנה מלאה על תושבי המדינה בפני מתקפות פתע של יחידים או ארגונים. אין מדובר כלל במתן נשק לכל אזרח. מדובר במתן רישוי לנשיאת כלי ירייה לאזרחים כשירים ששירתו בשירותי הביטחון, והמיומנות והידע שלהם בשימוש בכלי ירייה אינה נופלת מזו של שוטרי מדינת ישראל. מתן רישיונות לאזרחים אלה יעבה את ההגנה בפני אירועי טרור ויחזק את ההרתעה הנחוצה.

אינני יכול לשכוח את הכשל האיום של משטרת ישראל במרץ 2008 כאשר טרוריסט חדר עם קלצ'ניקוב לישיבת מרכז הרב בירושלים. השוטר שנשלח על ידי משטרת ישראל עמד מאחורי חומת אבן ולא ירה אפילו ירייה אחת, בעוד הטבח בנערי הישיבה נמשך. מי שהציל את המצב היה מתנדב, סרן דוד שפירא, שחדר אל תוך מתחם הישיבה, על אף אזהרת השוטרים, וחיסל את המחבל.

מאמר דומה פורסם ב"הארץ" ב- 13.10.15