המציאות קשה ללפיד אין ברירה

אולם, יש להבין כי היום אין בידו את הזמן להעביר הרבה מהלכים חשובים שהוא בוודאי יצטרך להידרש אליהם בעתיד. בשלב זה ובלוח זמנים צפוף מאד הוא חייב להעביר חוק תקציב חדש כשהוא מתייצב מול מערכת מאד אנוכית ואינטרסנטית. 
  
פעולות חיוניות, כמו בלימת העלאת תעריפי החשמל, פתיחת הנמלים לתחרות אמיתית, חשיפה נוספת של המשק ליבוא מוצרי מזון על מנת להפחית את יוקר המוצרים, תיקונים נוספים של עיוותים במערכת המס, יצירת איזון הוגן ונכון יותר בין העול המוטל על המגזר העסקי הפרטי בישראל לבין המגזר הציבורי שתופח וגדל ללא הרף, הן פעולות שלא ניתן לבצע בטווח הקצר. 
  
אלה הם מהלכים שדורשים מאבק ארוך טווח. הם גם מחייבים נחישות של הממשלה כולה. להיות מוכנה באמת לעשות את המהלכים, לעמוד מאחריהם וגם לשאת במחיר תוצאות המאבקים הכרוכים בהשגתם. גם מול הדמגוגיה שתאפוף בחדווה מאבקים אלה. 
 
לא יהיה זה נכון לטעון כי כל המהלכים המוצעים כיום בחוק ההסדרים מוטלים על 'האדם העובד' ו'האשה העובדת' לבדם. ישנם מהלכים הנוגעים בשכבות המבוססות יותר כמו הגבלת הפטורים ממס על הפרשות לפנסיה, המתייחסת לבעלי ההכנסות הגבוהות, והחשוב יותר:
תיקון חלקי של הטבות המס המופלגות הניתנות כיום לחברות החזקות ביותר במשק, בהיקף של קרוב ל- 6 מיליארד ₪, על-פי התיקון המעוות בחוק לעידוד השקעות הון. חוק אשר בפועל הוא אינו חוק לעידוד השקעות הון אלא חוק לעידוד הייצוא התעשייתי. שיפור חשוב זה, המוצע על ידי שר האוצר, כולל העלאת מס החברות מרמה של 6% לרמה של 10% לחברות הממוקמות בפריפריה והעלאת מס החברות מרמה של 12% לרמה של 15% לחברות הממוקמות במרכז הארץ, וכן העלאת המס על משיכת רווחים משיעור של 15% ל- 20%. מדובר בשינויים הנוגעים כולם לבעלי ההכנסות הגבוהות. 
  
במסגרת אילוצי הזמן, לא יכול היה שר האוצר לפיד, בשלב זה, להעביר שינויים מבניים חשובים וגם ליצור מערכת יותר שוויונית. הוא נאלץ לעשות מהלך שיפגע בעיקר במעמד הבינוני, קודם שהמשק ימריא לצמיחה מחודשת. אולם מהלך זה הוא מחויב המציאות אותה ירש, על מנת למנוע מצב שבו מדינת ישראל תדרדר עצמה לשואה חברתית ולמשבר כלכלי כדוגמת יוון, פורטוגל וספרד. 
 
אסור לראות רק את השלילי, יש לראות גם את החיובי. עלינו לזכור היטב כי ישראל עדיין מצויה בשיעורי צמיחה גבוהים יחסית ושיעורי אבטלה נמוכים בהשוואה לכל מדינות אירופה. על מנת לשמור על החיובי, הקיצוצים הם בלתי נמנעים. 
  
המבחן האמיתי של שר האוצר לפיד יהיה לאחר העברת חוק התקציב, שכן אז יינתן לו מרחב הזמן לבצע שינויים חשובים בכלכלה ובחברה על פי אותה תפיסה אותה הציג קודם הבחירות.