יש להגביל את זכות השביתה כאשר היא פוגעת באינטרס ציבורי חיוני
השביתה האחרונה עליה הכריזה ההסתדרות הכללית עקב החלטת הממשלה לאמץ את הסכם "שמיים פתוחים" עם האיחוד האירופי, והאיומים בשביתות נוספות של ההסתדרות הכללית, נוכח המדיניות החדשה של ממשלת ישראל, מעוררות מחדש את שאלות היסוד הקשורות בזכות השביתה.
איש לא מערער בישראל על זכות השביתה של ועדי העובדים במסגרת מאבקם לשיפור תנאי העבודה. אולם ייאמר מיד, הנחת היסוד כאילו לציבור עובדים מותר לשבות מכל סיבה הנראית להם, מתי שהם רוצים, איפה שהם רוצים ולמשך כל תקופת זמן שהם רוצים, היא שגויה ביסודה.
החוק קובע הליכים פרוצדוראליים מוטמעים שארגון עובדים חייב לעמוד בהם קודם שהוא פותח בשביתה, אך החוק לא עוסק בשאלות מתי מותר, מאילו עילות ובאיזה מסגרות עבודה מותר לשבות.
כשאנו עוסקים בזכות השביתה, חייבים להתייחס לאופיו של הגוף בו רוצים העובדים לשבות. ככל שחשיבותו של הגוף באשר לאינטרס הציבורי עולה, כך גם גוברות המגבלות על עצם השימוש בזכות השביתה. הדוגמא הבולטת ביותר, בכוחות הביטחון, בצה"ל ובמשטרת ישראל זכות השביתה אסורה. שכן, הם עוסקים ישירות בנושאים הנוגעים לדיני נפשות.
אולם, קיימים רבדים נוספים של גופים המשרתים אינטרסים חיוניים של הציבור הרחב, שרמת חשיבותם גבוהה מאד. יש הבדל גדול בין רשויות ממלכתיות וחברות בבעלות המדינה לבין המגזר העסקי הפרטי. במסגרת המגזר העסקי הפרטי שביתת עובדים במקום עבודה מוגדר יכולה אכן לפגוע בציבור של צרכנים, אך אין לה אופי של שיתוק כלל המשק, והפגיעה באינטרס הציבורי היא פחותה במשקלה.
שונה מאוד המצב באשר לרשויות ממלכתיות וחברות בבעלות המדינה כמו חברות הנמלים, רשות שדות התעופה, חברת החשמל ותאגידי המים. הם אמנם אינם עוסקים בדיני נפשות, אך בכוחם לשתק את משק המדינה ולפגוע פגיעה אנושה במגזר העסקי כולו. אלה הם שירותים חיוניים שהמדינה הקימה על מנת לשרת את המשק כולו. הם נכסי המדינה וכנגזרת מכך אחריות העובדים כלפי המשק והציבור גבוהה יותר.
אולי כדאי שכולנו נפנים כי אפילו זכויות יסוד חוקתיות כופפות ראשן בהרבה מקרים מול האינטרס הציבורי. אין בשום שיטת משפט זכות יסוד אבסולוטית.
השביתה עליה הכריזה ההסתדרות לעניין "השמיים הפתוחים" יכולה הייתה להיות מוצדקת אם היא הייתה נוגעת ישירות בזכויות העובדים. ארגון העובדים אינו קיים על מנת לכפות על ממשלה להגדיל את התקציבים של החברות הפרטיות ואפילו לא בחברות ממשלתיות. זה אינו תפקיד של ארגון עובדים. ואם אנחנו נרשה שארגוני עובדים ייכנסו לשאלות אלה נגרום לשיבוש המערכות הדמוקרטיות בישראל.
תפקידם של ארגוני העובדים הינו להגן על זכויות העובדים ותנאי עבודתם. ארגוני העובדים אינם חלק ממוסדות המדינה, על פי שיטתנו הדמוקרטית. הם קיימים על בסיס זכות יסוד הניתנת לכל קבוצת אנשים להתאגד על מנת לקדם אינטרסים משותפים. עיקר תפקידם כאמור, הגנה על זכויות העובדים.
מסיבה זו, מה שמוגדר כהישג של ההסתדרות הכללית בהגדלת תקציב הביטחון של אל-על, הוא למעשה גלישה מחוץ למסגרת אחריותה, ויש להיזהר מאוד בעתיד מלאפשר מעורבות דומה כאשר הממשלה מחליטה על מדיניות כלכלית חדשה.
שביתה המבוצעת על ידי ארגוני העובדים צריכה להימדד בשניים:
א. האם זו שביתה הנוגעת לזכויות העובדים,
ב. מהי רמת החובה כלפי הציבור המוטלת על העובדים באותם גופים.
כמו כן יש להגביל את זכות השביתה כאשר השביתה פוגעת באינטרס ציבורי חיוני המשפיע על כלל הציבור או על כלל המגזר העסקי.
* מאמר דומה פורסם בעיתון ישראל היום.
