כלכלה אחרת – זה לא בלתי אפשרי!

בדיון המתקיים כיום בנושא חברה וכלכלה יש להבין כי כלכלה "חופשית" אין פירושה, אנרכיה חברתית בבחינת "כל דאלים גבר", ולא "ג'ונגל שבו כל החזק שורד ושבע". בחברה מתוקנת גם דריסה של בעלי ההון את החלשים שבחברה (עובדי הקבלן לדוגמא) היא בבחינת אלימות שמסכנת אותה. כוחות השוק החופשי לבדם אינם מסוגלים לנווט לכלכלה בריאה, הם מובילים לריכוזיות כל ההון בידי מיעוט. כאן, בנקודה זו, משנתו של מילטון פרידמן קורסת. כי כלכלה נכונה היא שילוב של שוק חופשי ורגולציה. כלכלה נכונה מעניקה לחברה "חוסן חברתי", וחוסן חברתי פירושו ביטחון, וביטחון משליך על כלכלה בריאה... וחוזר חלילה. 

כלכלה בריאה וחוסן חברתי שלובים זה בזה, והדיון בנושא אינו יכול להיתלות רק במושגים כמו: "מהו התוצר הלאומי הגולמי הממוצע לנפש במדינה", או "מהו עקום הצמיחה השנתי" או "ההון הכספי" של המדינה.  חוסן חברתי הוא גם "מהי מנת המשכל  הממוצעת" של החברה, או "חתך רמת ההשכלה לכל רוחב רבדיה", הוא ניצול מרבי של משאבי האנוש שבה, הוא קרקע טובה לנביטת כל ניצני הגאונות שבה.. וכן הלאה וכן הלאה.  וכל אלו נגזרים בראש וראשונה מהחוסן הכלכלי והחברתי המוענק לרוב שכבות הציבור, משוויון ההזדמנויות, מהבריאות הציבורית, מביטחון ההישרדות של הפרט.  

עובדה: במדינת ישראל ההשקעה בחינוך, בבריאות ובתמיכה בשכבות החלשות היא הנמוכה ביותר בעולם המערבי ביחס לגובה התוצר הלאומי שלה.  נכון שאין להתעלם מהוצאות הביטחון העצומות שלנו, המצב הכלכלי העולמי, הגירעון בתקציב ועוד. אבל יש דרכים למלא את ה"בור" ולו בחלקו, מבלי לצמצם את השירותים והביטחון הסוציאלי המצומצמים ממילא שהמדינה מחויבת לתת לאזרחיה. לדוגמא: הטלת מס נוסף ואפילו קטן של 5% על רווחי החברות הכלואים, (עשרות מיליארדים של שקלים!) העלה קטנה במס על החברות (לא יקרה כלום, שום חברה לא תפשוט את הרגל..), ואמצעים נוספים לצמצום הגרעון. כך, אולי ניתן יהיה להקצות חלק מזה אפילו לצורך הון חוזר ועידוד לחברות יצרניות שעוסקות בייצוא! 
 
לכלכלה בריאה יש גם "קוד אתי מוסרי". זהו "מותר האדם". כי בכלכלה בריאה הקולקטיב עומד לפני הפרט. ואין המדובר לא בקומוניזם ולא בבולשביזם. המדובר בחשיבה חברתית השואפת לחוסן חברתי למען הישרדותו של הפרט בסופו של דבר.  וזה יתקיים רק כל עוד ישמר האיזון בין התחרות של השוק החופשי לבין הרגולציה – קריא: התחיקה והפיקוח הממשלתיים!  ומה יקרה אם מנהל בכיר בחברה ירוויח "רק" פי X 5 (כמו בשנות השישים והשבעים) ולא פי X 20 מאשר הפועל הפשוט? השוק יקרוס? תהיה "בריחה של מוחות"? לא, אם תהיה כאן במדינה סביבת עבודה שנעים לחיות בה, והאזרח הקטן לא יאלץ לשלם 50% מס הכנסה, ו50% מס על הדלק, בעוד שחברות הענק משלמות חצי ואף פחות מזה. שהרי חלק גדול מרווחי ההון של ההייטק, ושל הטייקונים, ושל הבלון המנופח הזה (בסיוע ממשלתי מושחת!) הקרוי "בתי השקעות" – בכלל אינו מושקע בארץ! (וזה אחרי "התספורות" שעשו לכספי הפנסיה שחסכנו בזיעת אפינו במשך עשרות שנים של עבודה) - האין זה אבסורד? המדינה פשוט מתפרקת מנכסיה! (ים המלח, בתי הזיקוק, הגז הטבעי, הכל מועבר חינם לידיים פרטיות, ומשם זולג החוצה).  אנחנו הרי נוהגים היום בדיוק כמו במדינות עולם שלישי, בהן חברות אמריקאיות ובינלאומיות אחרות מנצלות (בסיוע ממשלתי מושחת) את אוצרות הנפט, הגומי, העץ והקקאו שלהן – בעוד תשעים וחמישה אחוז מהאוכלוסייה של המדינה לא רואים אפילו גרוש שחוק אחד מכל אוצרות הטבע הלאומיים שלהם עצמם.

שוב ושוב הוכח שתיאוריית הפירמידה של פרידמן אינה "מחזיקה מים". הכסף שנצבר עוד ועוד בידי מספר פרטים בראש הפירמידה אינו מחלחל למטה לשאר שכבות האוכלוסייה. אלו שברובד (העשירון) השלישי והרביעי מלמעלה נהנים בקושי מהפירורים, בעוד שאלו שלמטה מזה גם הפירורים כבר לא מגיעים אליהם.  חוץ מזה שכוחות גדולים בהרבה מ"כוחות השוק" מניעים בסופו של דבר את הכלכלה: יש מלחמות, ויש אסונות טבע שמשנים סדרי עולם והופכים את הקערה על פיה. לכן – רק "חוסן חברתי" הינו בבחינת ערובה להישרדותה של המדינה.

(ע''פ משנתו של פרופ' אבישי ברוורמן)