זכות השביתה - מקרה בוחן רכבת ישראל
הדרמה זוטא שהתרחשה ביום שני בבית הדין לעבודה, בעניינה של רכבת ישראל, משקפת היטב את דרך ההתנהלות של בתי הדין לעבודה בכל הקשור לשביתות במשק. ועדי העובדים, בשמה של העבודה המאורגנת, רוצים להשבית את הארגון העסקי בו הם עובדים ובעיקר כמובן את השירות הציבורי החיוני – למען קידום אינטרס כזה או אחר אשר בדרך כלל ניתן לכמתו בכסף.
בית הדין לעבודה מבין את הנזק שהשביתה יכולה לגרום לכלכלת המדינה ולכלל הציבור ואינו ממהר להתיר לעובדים לשבות. הוא שולח את הצדדים לנהל משא ומתן. על פניו, זו נראית דרך טובה ורצויה אלא שדרך זו גם טומנת בחובה סכנה של העברת ההגמוניה לניהול המדינה לועדי עובדים.
רכבת ישראל היא נכס של המדינה. היא נכס של כלל הציבור בישראל. הציבור בישראל הוא הבעלים האמיתי של רכבת ישראל אשר הוקמה על מנת לשרת אותו בצרכים הבסיסיים ביותר של תנועה ממקום למקום.
אבל בשם העבודה המאורגנת ובשם זכות השביתה, אנו מפקיעים את הבעלות מהציבור הרחב ומעבירים אותה לועדי העובדים. זכות השביתה אינה זכות חוקתית והיא אינה זכות אבסולוטית. אפילו זכויות חוקתיות החרוטות בחוקי היסוד אינן זכויות אבסולוטיות. זכות השביתה נוצרה על מנת לאפשר לעובדים בדרך של שביתה לגיטימית לשפר את תנאי עבודתם. היא לא נועדה על מנת להעביר אליהם את הבעלות והניהול של מקום העבודה בו הם מועסקים.
אלא שבתי הדין לעבודה, תחת לחצים דמגוגיים ולפעמים אלימים, כאילו הם פוגעים בזכויות העובדים, הרחיבו את זכות השביתה גם למטרות למענן היא לא נוצרה.
מה בעצם קרה פה ועל מה רעדו אמות הסיפים? הנהלת הרכבת, באישור שר התחבורה, מקבלת החלטה סבירה ביותר שבנסיבות המקרה היא בלתי נמנעת. על רקע הכשלים האיומים שהתרחשו בשנים האחרונות, גם ברמת הבטיחות וגם בהעדר האמינות בהפעלתה של רכבת ישראל כשירות אמין לציבור, מחליטה הנהלת הרכבת באישור שר התחבורה להעביר למיקור חוץ את תחזוקת הקרונות החדשים שנרכשו.
אם החלטה זו הייתה מתקבלת במסגרת חברה עסקית פרטית - איש לא היה מעז לבקר אותה. זוהי החלטה ניהולית טהורה והכרחית, אולם כשמדובר בנכסי המדינה אפשר לערער על החלטות הממשלה על מנת לקדם אינטרסים אנוכיים של ציבור העובדים.
מכאן ואילך על מה ינוהל המשא ומתן? האם על עצם ההחלטה להעביר את תחזוקת הקרונות למיקור חוץ? בוודאי שלא. החלטה זו אינה כפופה להסכמת ועדי העובדים ואוי לנו אם היא הייתה כפופה לועדי עובדים. המשא ומתן יתנהל על מנת שעובדי הרכבת יוכלו לסחוט הטבות נוספות על מנת שלא יכשילו את העברת העבודה למיקור חוץ.
מה שעל בית הדין לעבודה היה מוטל לעשות זה להבהיר לועדי העובדים מתי קמה להם זכות השביתה ומתי לא קמה להם זכות השביתה. בדרך זו היינו מונעים מצבים מביכים העולים כספים רבים לקופת המדינה ולציבור הרחב. לא בכל מקרה מותר לאיים בשביתה על מנת להשיג מטרה שלמענה זכות השביתה כלל לא נוצרה.
מאמר דומה פורסם במעריב.
