שינויים שגויים במערך המיסוי בישראל

החוק לשינוי נטל המס שאושר סופית ביום ה-5 בדצמבר הוא אחד מתיקוני החקיקה הכושלים ביותר במערכת המס שידענו זה שנים רבות. 

בעוד שבאשר לשיעור המס הישיר הוכללו תיקונים הגיוניים וסבירים בכל הקשור למס החברות, המצב הוא הפוך.  התיקון כולל לא פחות משלושה כשלים. יתכן וזה נובע מחוסר ניסיון של חברי ועדת הכספים של הכנסת, בכל הקשור להשפעת שינויים של מערכת המס על הכלכלה ועל התעסוקה.
 
השגיאה הראשונה הינה העלאת מס החברות מ- 24% ל- 25%. זה לא יוסיף שקל אחד לקופת המדינה אלא להפך. זהו מהלך של אנטי צמיחה. התוואי של הפחתת מס החברות היה סיפור הצלחה. זה היה אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של העשור הקודם. על אף שהשנים 2001 ,2002 , 2008 ו- 2009 היו שנות משבר גלובלי, מגזר המסחר והשירותים בישראל בעשור הקודם גדל ב- 90% וכמעט הכפיל עצמו. מגזר המסחר והשירותים כידוע מושתת על מאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים. הוא הוסיף 427 אלף מקומות עבודה. אפשר היה להסתפק בכך שעוצרים את תוואי הפחתת מס החברות אבל למהלך בכיוון ההפוך, בניגוד לחוק הקיים, תהיה השפעה פסיכולוגית שלילית, בפרט ששינוי זה מצטרף לשינויים מזיקים נוספים. חבל שלראש הממשלה לא היה מספיק אומץ להגן על מדיניות נכונה שהוא הוביל בתקופת כהונתו כשר האוצר.
 
השגיאה השנייה קשורה בהעלאת המס על משיכת רווחים לחברה מרמה של 25% לרמה של 30% לבעל מניות מהותי. בעל מניות מהותי הוא מי שיש לו 10% מהבעלות בחברה. זוהי בדיוק אותה קבוצת אנשים הנוטלת סיכון גדול יותר בפיתוח החברה ומעורבת יותר בניהול. התוצאה פשוטה: בעל מניות פסיבי ישלם מס של 25% על חלוקת דיבידנד בעוד בעל מניות אקטיבי, המניע את צמיחת החברה, ישלם מס הגבוה ב-20%.
 
השגיאה השלישית טמונה במיסוי הרטרואקטיבי. הגבהת שיעורי המס על פעילות עסקית שכבר בוצעה בעבר. מנוסח החוק משתמע כי התאריך הקובע לעניין המיסוי על חלוקת דיבידנד הוא מועד חלוקת הרווחים ולא זמן יצירת הרווח. בעל מניות מהותי שימשוך דיבידנד לאחר ה- 01/01/2012 ישלם מס הגבוה ב- 20% ממה שהיה נהוג קודם, על רווחים שהופקו בשנות העבר. אין דבר המערער יותר את האמון שבין משלמי המס לבין רשות המס ממיסוי רטרואקטיבי. ההשפעות של מיסוי רטרואקטיבי הן עמוקות וארוכות טווח. יזם ומשלם מס שאינו מאמין ביציבותה ואמינותה של מערכת המס, ישנה את דפוסי התנהגותו ואת נכונותו להיכנס להשקעות חדשות. ומה שלא פחות חמור: כלל העסקים הקטנים והבינוניים ישלמו מס חברות גבוה יותר ודיבידנד גבוה יותר בעוד קבוצת עילית של מפעלי תעשייה חזקים ומבוססים ישלמו מס חברות מגוחך של 6% אם הם בפריפריה ו- 12% במרכז הארץ ועל משיכת דיבידנד הם ישלמו מס של 15% בלבד. כך מתרגמת ועדת הכספים את המושגים של צדק חברתי.
 
כלל שינויים כושלים אלה ישפיעו לשלילה על צמיחת המשק. הם אכן יבוטלו לאחר שתיווצר כאן אבטלה. שכן, אנו פועלים על פי קוניונקטורה חולפת של מצבי רוח. אולם, עד שיבוטלו נשלם כולנו מחיר יקר ומיותר. התשתית לצמיחת המשק והגברת התעסוקה בנויה על החברות העסקיות במגזר הפרטי. בכל מה שנוגע לחברות אלה, הרצון לספק את דרישות המחאה החברתית, ישיג תוצאה הפוכה. 

מאמר דומה פורסם בדה- מרקר בתאריך 04.01.2012