אחריות המוביל היבשתי למטען שנגנב


פסק דין שניתן לפני מספר ימים ( תא (חי) סהר נ' אלחנטי הובלות ושירותים בע"מ ואח') על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, דן באחריותו של המוביל היבשתי: נהג המשאית, חברת ההובלה ובעלי מניותיה, לנזקיו של היבואן שהמטען שיובא והובל עבורו- נגנב. כפי שיפורט בהמשך, ניתן ללמוד ולהסיק מפסק הדין על אופן ההיערכות הראוי של סוכן המכס/המשלח הבינלאומי, חברת ההובלה והיבואן עצמו, על מנת למנוע או לצמצם את הסיכונים המוטלים עליהם במקרים כגון אלו.

מכולה ובה מטען של סוללות נגנבה משטח נמל חיפה. הגניבה בוצעה תוך שימוש במסמכי שיחרור המטען שנגנבו יום קודם בעת חנייתה של המשאית שהייתה אמורה להוביל את המטען מן הנמל ליבואן. מסמכי השיחרור הושארו על ידי הנהג במשאית החונה כשפרטי הנהג והמשאית לא מולאו בהם. גונבי המטען מילאו במסמכי השיחרור את מספר הרישוי של משאית אחרת ובדרך זו התאפשר להם לגנוב את המטען מן הנמל.

התביעה הוגשה כתביעת שיבוב על ידי חברת הביטוח ששילמה ליבואן את סכום התביעה, כ-1,200,000 ₪, כפיצוי על החוסר, ובאה בנעליו של היבואן. בתביעה נתבעו כל הגורמים המעורבים: חברת ההובלה, בעלי מניותיה, נהג המשאית, סוכן המכס וחברת השמירה אשר הופקדה על שמירת חניון המשאית ממנה נגנבו מסמכי השיחרור.

סוכן המכס נמחק מן התביעה בעקבות הסכם פשרה שנחתם עמו לפיו שילם סך של 200,000 ₪ כפיצוי על הנזק. כנגד הנהג וחברת השמירה ניתן פסק דין המחייב אותם בתשלום הנזק היות ולא התייצבו לדיוני בית המשפט, ככל הנראה בשל היעדר יכולת פירעון.

לאור זאת, דן פסק הדין, בעיקר, באחריות חברת ההובלה ובעלי החברה, תוך התייחסות מסויימת לאחריות יתר הגורמים.

שאלת אחריותה של חברת ההובלה ובעליה התייחסה לשניים: ראשית, האם ניתן לייחס לחברת ההובלה ולבעליה אחריות שילוחית לרשלנות הנהג. שנית, האם ניתן להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולראות לא רק את חברת ההובלה כאחראית אלא גם את בעלי חברת ההובלה כאחראים באופן אישי כלפי היבואן.

חברת ההובלה ובעליה טענו כי אין לייחס להם אחריות שילוחית למעשי הנהג היות והנהג פעל בניגוד להוראותיהם שלא להשאיר את המסמכים במשאית וכי לא היה ביכולתם לפקח על מעשיו. על פי הטענה, לא ניתן היה לצפות וממילא גם לא למנוע מן הנהג להשאיר את המסמכים במשאית ויש להסיק מכך כי מחדליו של הנהג ואחריותו האישית לגרימת הנזקים ליבואן, מנתקת את הקשר הסיבתי של חברת ההובלה ובעליה לבין קרות הנזק. בית המשפט דוחה את הטענה ומסביר את עקרונות האחרית השילוחית בנסיבות העניין. פקודת הנזיקין קובעת כי מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו אם עשה את המעשה תוך כדי עבודתו, וזאת, כשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה, אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד. החריג לאחריות השילוחית הוא באותם המקרים בהם עשה העובד את המעשה למטרות שלו עצמו ולא לעניין המעביד. בענייננו, אין מחלוקת שהנהג שימש כעובד חברת ההובלה וכי ביצע את העוולה תוך כדי העבודה וכי לא פעל למטרות עצמו אלא למטרות המעביד. היעדר שליטה בפועל על מעשי הנהג אינו מעיד על היעדר יחסי עובד ומעביד היות והשליטה הארגונית, דהיינו, ההחלטה האם להעסיק את העובד ובמה להעסיקו, נותרה בידי המעביד. הפרת כללים ואיסורים שקבע המעביד אין בה כדי לפטור את המעביד מאחריות אלא במצבים שההפרה גורמת לכך שלפעולות העובד אין שום קשר לעבודתו והוא מבצע דבר שונה לגמרי מתפקידו.

המסקנה היא כי גם אם התעלם הנהג מהוראות חברת ההובלה בהשאירו את המסמכים במשאית, הרי שיש לראות בכך ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד, המטיל אחריות שילוחית על המעביד. אין בכך חריגה מוחלטת שיש בה כדי לשלול את אחריותה השילוחית של חברת ההובלה. בית המשפט מדגיש כי לא הועלתה כל טענה כי הנהג פעל בזדון או לתועלת עצמו. היות ואין מחלוקת כי הנהג התרשל בהשאירו את מסמכי השיחרור של המכולה במשאית, הרי שרשלנות זו מקימה גם את אחריות חברת ההובלה, מעבידתו של הנהג, כלפי היבואן.

לעניין הרמת מסך ההתאגדות, דוחה בית המשפט את הטענה כי יש לבצע "הרמת מסך" ולייחס לבעלי חברת ההובלה אחריות אישית כלפי היבואן. בית המשפט מדגיש כי "הרמת מסך" תיעשה אך ורק במקרים חריגים וקיצוניים בהם ניסו בעלי מניות לנצל את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה כשהם מנסים להסתתר מאחורי המסך החוצץ בינם לבין החברה. במקרה זה לא הוכח שכך היה. להיפך, הוכח כי הייתה אכן הפרדה בין חברת ההובלה לבין בעליה, כי ההתקשרות החוזית עם היבואן הייתה עם החברה ולא עם בעליה, וכל התשלומים שולמו לחברה ומהחברה לעובדיה. גם רישומן של המשאיות, עיקר רכושו של העסק ע"ש בעלי החברה ולא ע"ש החברה עצמה, לא שינתה את מסקנת בית המשפט.

עיקר המסקנות העולות מפסק הדין:

אחריות סוכן המכס/ המשלח הבינלאומי

פסק הדין אינו דן באחריות סוכן המכס היות וסוכן המכס נמחק מכתב התביעה במסגרת הסדר פשרה שנעשה אתו במסגרתו שולם על ידו סך של 200,000 ₪. תשלום זה עשוי ללמד כי סוכן המכס לא הופטר מאחריות. אחריותו של סוכן המכס בנסיבות שכאלו, יכולה לנבוע מהוראות ההסכם שנעשה בינו לבין היבואן, מהוראות שגויות שנתן לחברת ההובלה או ממעשה או מחדל אחרים במסגרת תפקידו שגרמו לתוצאה הקשה של גניבת המטען. (בנסיבות מקרה זה לא ניתן היה לטעון כי סוכן המכס בחר חברת הובלה בלתי ראויה היות והיה מדובר בחברת הובלה שהיבואן עבד איתה תקופה ממושכת). אחריותו של סוכן המכס/המשלח הבינלאומי אינה אחריות מוחלטת והוא אינו אחראי, עקרונית, לנזק שנגרם למטען בעת שהיה בחזקת המוביל היבשתי, אם לא התרשל בבחירת המוביל או במתן הנחיות שגויות לאותו מוביל. עם זאת, היו מקרים בהם הוטלה אחריות על סוכן המכס/המשלח הבינלאומי מכוח חוק חוזה קבלנות היות והוכח כי נושא ההובלה היבשתית היה באחריותו.

אחריות שילוחית של חברת ההובלה

נוהלים נכונים והנחיות הניתנות לנהג, נכונות ומדוייקות ככל שיהיו, אין בהן כדי לפטור את חברת ההובלה מאחריותה השילוחית. בית המשפט הדגיש כי עצם קיומם של ההנחיות והנוהלים יש בו כדי ללמד כי חברת ההובלה צפתה את האפשרות כי מסמכי השיחרור ייגנבו ובעקבותיהם המטען עצמו. משהוכח כי הפרה רשלנית של הנוהלים על ידי הנהג גרמה לגניבת המטען, אחראית חברת ההובלה באחריות שילוחית לרשלנות הנהג.

יכולת הפירעון של חברת ההובלה

משדחה בית המשפט את טענת "הרמת המסך" וכפועל יוצא, נמנע מלהטיל את האחריות לנזק על בעלי חברת ההובלה, להבדיל מהחברה עצמה, מוצא עצמו היבואן וחברת הביטוח כמי שבאה בנעליו- מול שוקת שבורה. האחריות הוטלה על חברת ההובלה אך זו מחוסרת יכולת פירעון ואין כל אפשרות לגבות ממנה את סכום הנזק שחוייבה בו. לעומתה, בעלי החברה פטורים מאחריות אך הם בעלי יכולת הפירעון, בין היתר, הואיל ורכושו העיקרי של עסק ההובלה, המשאיות, רשום על שמם. ההמלצה המתבקשת ליבואן היא לערוך בדיקה בהתייחס ליכולת הפירעון של חברת ההובלה שהוא מתקשר איתה או לחילופין, דרישה להוכחת ביטוח אחריות מקצועית לחברת ההובלה, בסכומי כיסוי ראויים, המקנה גם ליבואן/ הניזוק עילת תביעה ישירה כלפי המבטח.

למידע נוסף בתחום זה