האם תנאי שטר המטען הימי מחייבים את היבואן?

לאחרונה, ניסה יבואן לטעון כי תניית התיישנות של שנה אחת אינה מחייבת אותו, אך בית משפט השלום בחיפה דחה את הטענה.  
קיים מקרה שנפסק לפני יותר מ-10 שנים, בו נקבע כי תניית בוררות אינה מחייבת את היצואן.
 
תניית התיישנות מחייבת את היבואן  
מטען שיובא על ידי חברת אבו-זינה באמצעות חברת הספנות צים ניזוק עקב חדירת מים למכולה. החברה הגישה תביעה כספית נגד צים בגין הנזק למטען.  
צים ביקשה למחוק את התביעה נגדה על הסף משום שהוגשה לאחר יותר משנה ממועד הנזק, ובשל ההתיישנות המהותית החלה על תביעות נגד מובילים ימיים.  
צים הפנתה לפקודת הובלת טובין בים, אשר מפנה לתקנות האג בעניין שטרי מטען. תקנות אלו, קובעות בין השאר תקופת התיישנות מקוצרת בת שנה, בתביעות אשר עוסקות בנזקים אשר נגרמו במהלכה של הובלה ימית.  
היבואן ניסה להדוף את טענת ההתיישנות וטען כי אינו צד לשטר המטען, ולחילופין כי לא היה ער לנושא ההתיישנות, וכי בכל מקרה מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. בנוסף, טען היבואן כי קיימות לו עילות תביעה נוספות מעבר לתביעה על פי פקודת הובלת הטובין בים, אשר בכל מקרה לא התיישנו.  
בית המשפט בחן את טענות היבואן ודחה אותן בזו אחר זו. בית המשפט קבע כי שטר המטען מהווה את חוזה ההובלה שבין היבואן לבין צים, וכי במקרה הנוכחי שטר המטען הוסב על ידי הבנק לטובת היבואן לצורך קבלת אשראי.
כמו כן, ציין בית המשפט כי זכותו של היבואן לקבל את המטען יונקת את סמכותה משטר המטען.
 
בנוסף, ציין בית המשפט כי התביעה המקורית הוגשה בבית המשפט בירושלים (ולא בחיפה), ולאחר שצים ביקשה את העברת הדיון לחיפה, הכריע אז בית המשפט כי תניית השיפוט שבשטר המטען הקובעת סמכות שיפוט לחיפה- מחייבת את היבואן. בית המשפט ראה בכך חיזוק לכך שהיבואן מחויב לשטר המטען על כל האמור בו.  
בית המשפט ציין כי לא ניתן להתגבר על עילת ההתיישנות ולא ניתן לעקוף עילה זו באמצעות הגשת תביעה בעילות אחרות.  
לכן, מחק בית המשפט את התביעה על הסף מחמת התיישנות ואף חייב את היבואן לשלם לצים הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח.  
 
[ת.א. (שלום חיפה) 21096-10-10 אבו זינה לדברי מזון בע"מ נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ, החלטה מיום 4.11.12, השופטת תמר נאות-פרי. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].
 
תניית בוררות אינה מחייבת את היצואן  
חברה ישראלית (יובל מחשוב) התקשרה עם המשלח בינלאומי Usen Air and Sea)) למטרת הובלה של ציוד עבור לקוח שלה בסינגפור. יובל מחשוב הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד המשלח, בטענה שהמשלח מסר את המטען ללקוח בסינגפור מבלי לוודא שהתשלום הועבר ליובל מחשוב.
המשלח ביקש מבית המשפט להורות על העברת ההליך לבוררות, בהתאם לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. כנגד טענה זו השיבה חברת יובל כי היא לא חתמה על שטר המטען, ולא ידעה על סעיף הבוררות, ועל כן אין לסעיף הבוררות כל תוקף.
 
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת העברת ההליך לבוררות. בית המשפט קבע שמחשוב ישיר לא הביעה הסכמתה בשום אופן שהוא לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. בית המשפט מצא שמחשוב ישיר לא חתמה על שטר המטען, וכי התנאים המופיעים בשטר המטען לא הובאו לידיעתה. בית המשפט גם מצא שתנאי שטר המטען לא הובאו לידיעת מחשוב ישיר באמצעות סוכן המכס שלה, שדרכו היא הזמינה את ההובלה.
בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. 
[רע"א 1157/02 Usen air and sea נ' יובל מיחשוב ישיר בע"מ ואח' - ניתן ביום 25.3.2002]
 
הערות:
כאשר לא קיימת אינדיקציה ברורה לכך שמזמין ההובלה (היבואן/יצואן) הסכים לתנאים המפורטים בשטר המטען, עשויה להיות מועלית הטענה כי תנאים אלו אינם מחייבים כלפי מזמין ההובלה, וביניהם תניית בוררות. אין ודאות מצד הפסיקה בעניין זה, ובתי המשפט ידונו בכל מקרה לגופו. עם זאת, תנאים מסויימים (כגון: סעיפי הגבלת אחריות, התיישנות) יחולו בכל מקרה, מכח החקיקה ישראלית המעגנת אותם (פקודת הובלת טובין בים, חוק התובלה האווירית), בהתאם להוראות החוק.
 
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב.