חשיפה לתחרות – הציבור הוא המנצח
קראתי בתדהמה רבה את מאמרו של סמנכ"ל וראש אגף כלכלה ורגולציה בהתאחדות התעשיינים, בדה-מרקר, שהתפרסם ביום 23/1/2012, שכותרתו הייתה "חשיפה לתחרות? לא בתחום הטונה". ואני אומר, חשיפה לתחרות בתחום הטונה תעניק לציבור בישראל את מדליית הזהב במאבק על יוקר המחייה בישראל. והטונה היא רק המשל.
תדהמה רבה עוד יותר אחזה בי עת קראתי כי לדעתו "לכל צרכן טונה ידועה העובדה כי מחיר הטונה בישראל כמעט שלא עלה בשנים
האחרונות". כיצד בעל תפקיד בכיר בהתאחדות התעשיינים יוצא להגנת היצרנים ואינו מגלה לציבור כי בחודש פברואר השנה תתייקר טונה "סטארקיסט" בכ- 10% וכי מחירי טונה "ויליגר" ו"פוסידון" עלו בשיעור דומה בחודש דצמבר האחרון, זאת עפ"י פרסומים בעיתונות – או שהוא לא קיבל את המידע או שהוא התעלם ממידע זה.
העניין הפנטסטי הוא שמי שמעלה מחירים הוא לא מי שמייבא טונה בשימורים, אלא אותם בעלי מפעלי תעשייה המאיימים על סגירת קווי ייצור ופיטורי עובדים.
במחקר של בנק ישראל, שהתפרסם לפני שבועות ספורים, נקבע כי מדינת ישראל אינה מדינה תחרותית והציבור משלם מחיר יקר מידי על מוצרי מזון, עשרות אחוזים יותר, בהשוואה למדינות ה- OECD, זאת מהסיבה שלא קיימת תחרות אמיתית במשק.
טענות סמנכ"ל התאחדות התעשיינים כלפיי "היבואן" "המיוצג על-ידי נשיא איגוד לשכות המסחר" הינן דמגוגיה לשמה.
כל אחד ממפעלי התעשייה העוסקים באריזת טונה יכולים, אם הם רוצים, לייבא טונה ארוזה בשימורים. חלק מהמפעלים הם יבואנים בפני עצמם, הם מייבאים נתחי טונה באריזות "שרינק". צריך לזכור כי אין גידול של טונה בישראל. האבסורד הוא כי על יבוא טונה שלא בשימורים אין מכס ועל טונה המיובאת ארוזה בשימורים יש מכס שעלותו האפקטיבית היא בין 30-40% לק"ג טונה. השאלה החשובה היא מה מוביל להוזלת המחירים לצרכן? אם בעלי מפעלי התעשייה העוסקים בהעברת נתחי הטונה המיובאים לקופסאות מאמינים שהיבוא הוא כה רווחי הם מוזמנים להפוך להיות יבואנים של טונה ארוזה בקופסאות שימורים ולהתחרות בתנאים שווים.
בעלי מפעלי התעשייה העוסקים באריזת טונה הקימו את מפעליהם במטרה ליצור לעצמם רווח כספי, עניין לגיטימי לכשעצמו. עצם קיומם של מפעלים תעשייתיים הפועלים בתחום הטונה לצד יבואנים הפועלים בתחום זה, מעידה על כך ששניהם מצליחים להרוויח. חשיפת המשק ליבוא טונה ללא הגנה מכסית ויצירת תחרות אמיתית בתנאי בסיס שווים תגרום להוזלת המחיר לצרכן, עת אז כולם ימשיכו להרוויח, רק מעט פחות, והצרכן ישלם הרבה פחות.
וועדת המזון (וועדת קדמי) אמורה לפרסם בקרוב את מסקנותיה וקיימת ציפייה כי המאבק ביוקר המחייה בכלל, והמאבק על המחירים היקרים אותם כולנו משלמים על מוצרי מזון בפרט, יופחת בדרך היחידה והנכונה ביותר: הפחתת המכסים על יבוא מוצרי מזון. מהלך זה יוביל לחשיפת המשק לתחרות אמיתית ולהוזלת המחירים לצרכן.
עפ"י דברי העוסקים בענף, ביטול המכס על יבוא טונה בשימורים עשויה להוריד את מחירי הטונה לצרכן, לאריזה בודדת (במשקל של כ- 160 גרם), בכ- 1.5 ₪. לכאורה, הפחתה זניחה הגורמת לציבור, לחשוב שמדובר בחסכון של שקלים בודדים לחודש לכל בית אב. בפועל, בראיה משקית רחבה הגנה מכסית זו על הטונה הינה דוגמא אחת בלבד, המצטרפת לדוגמאות רבות, בהן מוטלים מכסים כבדים על מוצרי מזון ומוצרי צריכה, הגורמים למעמסה כבדה על כלל בתי האב בישראל והתורמים רבות ליוקר המחיה אותו כולנו משלמים מכיסנו. כך גם קבעה וועדת טרכטנברג, שהוקמה לצורך מתן מענה יישומי למחאה החברתית על יוקר המחייה בישראל.
דברי הבכיר בהתאחדות התעשיינים ממחישה את תופעת הקונצנזוס וההליכה אחר העדר, כתוצאה מלחץ חברתי, אשר איש אינו מוכן להפר, אף לא במחיר האמת והדרך הנכונה. כך גם לגבי הטונה והטונה היא משל בלבד. לגבי כל מוצר מזון יכולה לקום "צעקה" פופוליסטית ו"איומים" בפיטורי עובדים, עת אז כולנו מצטרפים בצורה עיוורת לקונצנזוס ונעמדים דום בפני האיום לכאורה ומשלמים מחיר חברתי יקר מאוד.
ככה זה כשאין תחרות – הציבור משלם, והרבה!
