האם חוק חוזה סוכנות חל על מפיץ?

עובדות רלוונטיות

חברת גורי ע.ע.ע. בע"מ (להלן: המשווקת) עוסקת בשיווק והפצה של מוצרי מזון. אר.ג'י.אם. תעשיות מזון בע"מ (להלן: היצרנית), עוסקת, בין היתר, בייצור מוצרי מזון, לרבות חלבה, טחינה וממרחים.

בשנת 2009 נכרת הסכם בין הצדדים, בו העניקה היצרנית למשווקת זכות הפצה בלעדית של מוצריה בתחומי מדינת ישראל. בהסכם נקבע, בין היתר, כי המשווקת תרכוש את מוצרי היצרנית ותמכור אותם ללקוחות שונים בישראל, במחירים אשר נקבעו מראש במחירון שצורף להסכם, וכי המשווקת תהיה זכאית לעמלת הפצה בשיעור מוגדר מהמחיר הקמעונאי של כל מוצר שיימכר. במסגרת יחסי הצדדים, המשווקת רכשה את מוצרי היצרנית, שילמה את תמורתם ומכרה אותם ללקוחותיה, שכלל לא היו בקשר עם היצרנית. בשנת 2013 הופסקה ההתקשרות בין הצדדים, לאחר שהיצרנית הודיעה למשווקת על רצונה להפסיק את ההתקשרות.

לאחר סיום ההתקשרות, נתגלע סכסוך בין המשווקת לבין היצרנית, אשר במסגרתו הן העלו שלל טענות כספיות זו כנגד זו. אחת מטענותיה המרכזיות של המשווקת הייתה, כי לאור סיום ההסכם בין הצדדים, היא זכאית לפיצויים מהיצרנית לפי סעיף 5(א) לחוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), תשע"ב – 2012 (להלן: חוק חוזה סוכנות). סעיף זה קובע, כי, בין היתר, כי אם "הסתיים חוזה סוכנות על ידי אחד הצדדים, יהיה סוכן מסחרי זכאי לפיצוי מהספק בשל התקשרויות של הספק עם לקוחות חדשים או בשל גידול משמעותי בהיקף עסקיו של הספק עם לקוחות קיימים", וזאת בהתקיים סדרה של תנאים הקבועים בחוק.  

 היצרנית טענה להגנתה, בין היתר, כי מעמדה של המשווקת הינו כשל "מפיץ" וזאת להבדיל ממעמדו של "סוכן מסחרי", ומכאן שחוק חוזה הסוכנות לא חל על המשווקת.

קביעת בית המשפט לענייננו

בית המשפט דחה את טענתה האמורה של היצרנית, כי המשווקת היא בגדר "מפיץ", תוך שהוא קובע כי המשווקת הייתה במעמד של "סוכן מסחרי", ומשכך על הצדדים חלות הוראות חוק חוזה סוכנות.

במישור העקרוני, בית המשפט קבע, כי הדגש באבחנה בין "מפיץ" לבין "סוכן מסחרי" מוסב על מידת עצמאותו של המשווק ביחסיו מול הספק. לפיכך, כאשר משווק רוכש את המוצרים מספק ולאחר מכן הוא חפשי למכור אותם כרצונו, ללקוחות שיבחר, בתנאים שיבחר וכשעליו הסיכונים הכרוכים בכך, הרי הוא איננו בגדר "סוכן מסחרי". לעומת זאת, כאשר המשווק ממשיך להיות קשור ומחויב לספק, למשל כאשר הוא עדיין מוגבל בקביעת תנאי המכירה ללקוחות וקשור לספק בהליכי ההפצה והשיווק, הרי שהוא "סוכן מסחרי".

ומן הכלל אל הפרט, בית המשפט קבע, כי המשווקת הינה בגדר "סוכן מסחרי". זאת בין היתר לאור העובדות הבאות: היצרנית לבדה שלטה במחיר בו נמכרו  המוצרים ללקוחות המשווקת; התשלום למשווקת היה "עמלת הפצה" הנגזרת מהתשלומים שישלמו הלקוחות; הוצאות השיווק השונות חלו על היצרנית; לאחר רכישת המוצרים מהיצרנית לא הייתה המשווקת עצמאית לקבוע את אפיקי השיווק שלהם.

דיון

עמדת בית המשפט בפס"ד גורי – לפיה המשווקת הינה בגדר סוכן מסחרי – אינה נקייה מקושי. ראשית, קביעתו העקרונית של בית המשפט, לפיה ההבדל בין מפיץ ובין סוכן מסחרי נלמד ממידת העצמאות של המשווק, מתעלמת מהמבחן המבדיל העיקרי אשר נקבע על-ידי בית המשפט העליון בפרשת זוהר נ' מעבדות טרבנול. בפרשה זו קבע בית המשפט העליון כי "המפיץ נבדל מהסוכן המסחרי בכך, שהאחרון אינו קונה את המוצרים ומוכר אותם בשמו ועל חשבונו, אלא מוכר אותם בשם היצרן (או הספק)". לאור מבחן מבדיל זה, הרי המשווקת בפסק הדין גורי הינה לכאורה בגדר מפיץ ולא בגדר סוכן מסחרי, וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט בעניין גורי. שכן, לפי קביעתו העובדתית של בית המשפט בפרשת גורי, המשווקת, כאמור, רכשה את מוצרי היצרנית, שילמה את תמורתם ומכרה אותם ללקוחותיה שכלל לא היו בקשר עם היצרנית.

שנית, פסק הדין בעניין גורי מתעלם מהמבחן המבדיל העיקרי בין מפיץ לבין סוכן מסחרי, אשר נקבע בדברי ההסבר להצעת חוק חוזה סוכנות. כך מצוין בדברי ההסבר: "בניגוד למפיץ, סוכן מסחרי אינו רוכש סחורה מספק, וממילא היא לא עוברת לבעלותו". לאור דברי ההסבר, המשווקת בעניין גורי הינה לכאורה בגדר מפיץ ולא בגדר סוכן מסחרי, שכן היא רכשה לבעלותה את הסחורה מהיצרנית.

שלישית, קביעתו העקרונית של בית המשפט בעניין גורי, לפיה ההבדל בין מפיץ ובין סוכן מסחרי נלמד ממידת העצמאות של המשווק, אינה מתיישבת עם כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמי הפצה בלעדית). בכללים אלה מפיץ מוגדר כ"צד להסכם הפצה הרוכש טובין מספק לשם מכירתם". "סוכן", לעומת, זאת מוגדר בכללים האמורים כ"צד להסכם סוכנות הפועל למכירת טובין של הספק תמורת עמלה". הנה כי כן, המבחן העיקרי המבדיל בין "מפיץ" לבין "סוכן", גם לפי כללי ההגבלים העסקיים, הינו האם המשווק רכש סחורה מהספק לצורך מכירתה או האם המשווק פועל למכירת טובין של הספק. לפי כללים אלה, מידת העצמאות של המשווק אינה פקטור רלוונטי לקביעת זהותו כמפיץ או כסוכן, וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט בעניין גורי.

*  המאמר אינו מתיימר למצות את הדיון בנושא. אין לראות במאמר זה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.

* המידע המפורסם כאן הועבר במלואו על ידי המפרסם והינו באחריותו הבלעדית של המפרסם. ללשכת המסחר אין ולא תהיה שום אחריות, לנכונות המידע המפורסם ו/או לטיב השרות של העסק האמור.