הקושי בהוספת ראיות בערעור על עיצום כספי
לאחרונה ניתנה החלטה בבית משפט השלום בתל אביב הממחישה את הקושי בהוספת ראיות שלא הוצגו בשימוע בפני ממונה העיצומים ברשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן במקרה של הטלת עיצום כספי.
הרשות להגנת הצרכן רשאית להטיל עיצום כספי (קנס מנהלי) על כל עוסק המפר הוראה מהוראות חוק הגנת הצרכן. גובה העיצום הינו 22,000 או 45,000 ₪ בגין כל הפרה. הסכומים אף גבוהים יותר כאשר מדובר בהפרה חוזרת או נמשכת או בהפרה בנסיבות מחמירות, למשל כאשר ההפרה בוצעה במספר סניפים. כך שהעיצומים המוטלים על עוסקים מגיעים לעיתים למאות ואף למיליוני שקלים.
להלן המקרה:
הוטל עיצום כספי של 86,900 ₪ על מנהל אתר מכירות מקוון בגין עסקה עם צרכנית אשר רכשה מייבש כביסה וטענה כי המוצר שסופק לה אינו תואם למוצר שרכשה, היות והדלת נפתחת לצד שמאל ולא לצד ימין כפי שהוצג וכן ניסיונותיה לבטל את העסקה לא צלחו. לאחר בדיקת המקרה על ידי הרשות התברר כי בנוסף, העוסק לא פרסם את מספר הח.פ. שלו. לפיכך, הרשות טענה כי העוסק הפר את הוראות החוק בדבר חובת גילוי פרטים בשיווק מרחוק, הטעיה של צרכן בפרט מהותי בעסקה.
הרשות שלחה לעוסק הודעה בדבר כוונת חיוב ובה ניתנה לו הזדמנות להגיש את טענותיו לרשות תוך 45 יום, לרבות האפשרות לטעון להפחתת הסכום. העוסק ביקש לקבל ארכה של 45 ימים נוספים ונענה בחיוב.
העוסק טען בתגובתו, בין היתר, כי על פי המודל הכלכלי שלו האחריות לתוכן הפרסום חלה על הספקים. כ-6 חודשים לאחר מכן נערכה שיחה בין נציג הרשות לבין ב"כ העוסק ובמסגרתה ניתן לעוסק ארכה נוספת של שבוע להגיש את טענותיו בדבר הפחתת הסכום. כחודשיים לאחר מכן שלחה הרשות דרישת תשלום ובה דחתה את טענותיה של העוסק.
על דרישת התשלום הוגש ערעור על ידי העוסק. בכתב הערעור נטען, בין היתר, כי החלטת הרשות אינה סבירה ואינה מידתית וכי החקירה שביצעה הייתה רצופת מחדלים. עם זאת, המדינה דחתה את טענות העוסק.
בשלב זה, הגיש העוסק בקשה לצרף תצהירים מאת מנהלת הכספים ונציג הספק לצורך תמיכה בעובדות המפורטות בכתב הערעור ובתגובת העוסק להודעת החיוב.
טענות הצדדים:
העוסק טען כי לבית המשפט קיימת סמכות להכריע בשאלות עובדתיות ולגבות ראיות מתוקף סמכות השיפוט המקורי, כיוון שלא מדובר בראיות נוספות אלא בהוספת תצהירים אשר תומכים בטענותיה.
עוד טען כי ההליך המנהלי נועד להוות חלופה להליך פלילי ולכן היה על הרשות לחקור את העוסק ולהגיש תצהירים.
המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי היקף ההתערבות של בית משפט בהליך של ערעור על החלטה מנהלית הוא מצומצם ובכל מקרה, מדובר בראיות חדשות שניתן להגיש רק במקים חריגים.
דיון והכרעה:
השופטת רחל ערקובי ביקשה לדון בשתי סוגיות: ראשית, מה טיבו של ההליך המנהלי ומה מידת התערבות בית המשפט. שנית, מה יהיה סדרי הדין החלים על הליך שכזה.
לעניין היקף הביקורת ציינה השופטת כי הביקורת השיפוטית על הטלת עיצום כספי רחבה יותר מאשר ביקורת על החלטה מנהלית. הדיון בערעור על הטלת עיצום כספי הינו למעשה הפעם הראשונה בה החלטה על הטלת עיצום עוברת מבחן שיפוטי. עם זאת, יש לזכור כי בית המשפט אינו שם עצמו בנעליה של הרשות, עליה מוטלת החובה להגשים את מטרות החוק.
לעניין סדרי הדין החלים קבעה כי יש להחיל את תקנות סדר הדין האזרחי על סוגיות הנוגעות לערעור על עיצום כספי. תקנות אלה מאפשרות הגשת ראיות נוספות רק במידה ובית המשפט שבערכאה הקודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט הדן בערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין דרושה הצגת מסמך או חקירת עד.
השופטת ערקובי ציינה כי "במסגרת הביקורת על עיצום כספי, הגמישות שיש לגלות בהיות הביקורת על הליך מנהלי רחבה יותר נוגעת לעוצמת הראיה. ייתכן ובמקרים מסוימים ניתן יהיה לשקול סטייה מהכלל...זאת כאשר עוצמת הראייה שמבוקש להציגה הינה חזקה ואי קבלתה יהיה בו משום עיוות דין".
על אף זאת, במקרה דנן, העוסק לא היה מנוע מלהגיש את התצהירים קודם לכן ובכל מקרה לא מדובר בראיות חדשות אלא בתצהירים תומכים והעוסק לא הראה מדוע הראיות דרושות לבית משפט לצורך הכרעה.
מסקנה:
הזכות להציג טענות בפני רשות מנהלית הינה זכות יסוד חשובה ביותר. על אף שהליך זה לא מתקיים בפני בית משפט, יש להתייחס אליו כהליך משפטי, ולהתכונן אליו כאל ערכאה ראשונה הדנה בסוגיה. הימנעות מהגשת כל הראיות הרלוונטיות כבר בשלב זה עלולה להקשות על האפשרות להביא בפני בית משפט בהליך הערעור את כל הראיות הדרושות.
***
האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי במקרה ספציפי יש לפנות לעורך דין.
כותבת המאמר הינה עו"ד שושנה רבינוביץ', עורכת דין העוסקת בדיני צרכנות, משפט מסחרי ודיני מסחר בינלאומי.
לסקירה נוספת של ערעורים על החלטת הרשות נתן לקרוא באתר www.law-sr.co.il
לייעוץ משפטי ניתן לפנות: shosh@law-sr.co.il רחוב אחד העם 35 תל אביב 03-7266111
