האם נכון לקצר את שבוע העבודה בישראל? חלק ב'

אי אפשר לטפל במבנה שבוע העבודה מבלי לשלב את מערכת החינוך.

אנחנו יודעים היטב שהפער בין ימי החופשה של מערכת החינוך לבין ימי החופשה על פי חוק הוא פער די גדול. פער זה מציב את ההורים בפני ג'ינגלינג חוזר ונשנה של מציאת סידור לילדים. ההורים מוציאים הרבה מאוד כסף על קייטנות ופעילויות אחרות וכמובן שגם מפסידים ימי עבודה. אז מה עושים?

פתרון אחד הוא להטיל את כל העול על המעסיקים; להגדיל את ימי החופשה ולצמצם את הפער בין מערכת החינוך לימי החופשה על פי החוק. עבור מעסיקים רבים, במיוחד עסקים קטנים ובינוניים, שהם מנוע הצמיחה של המשק, פיתרון כזה מהווה עוד מכה קשה, עבור רבים מהם, מכת מוות וסגירת העסק.

צריך לצאת מהקופסא. החופש הגדול לא ניתן במעמד הר סיני. במיוחד נוכח העובדה שזמן קצר אחרי שמסתיים החופש הגדול, חוזרים למערכת החינוך למספר קצר של ימים ואז מגיעים חגי תשרי ושוב חזרנו לאותו הסרט.

במדינת ישראל של שנת 2017 כבר יש תנאים פיזיים מעולים בכיתות, כולל מזגנים, שיכולים היום, בניגוד לעבר, לאפשר לימודים גם בחודשי הקיץ. הגיע הזמן ללכת למהלך נכון של קיצור החופש הגדול.

תחשבו כמה כסף זה יחסוך למאות אלפי משפחות בישראל. תחשבו כמה ימי עבודה מבוזבזים, יחזרו לחיים. המהלך של קיצור החופש הגדול מתחייב מן המציאות.

ומה צריך לקבל מהמדינה?

 למדינה קל להשית כל עלות על המעסיקים ולהמשיך במגמה שחונקת את המגזר העסקי של עוד הכבדות ועוד עלויות. במשך עשור עברו רק בתחום דיני העבודה לא פחות מ-190 תיקוני חקיקה וחקיקה חדשה, רובם ככולם לטובת העובדים. כמעט באף חוק לא מנויות חובות העובדים. כמעט באף חוק לא מנויות זכויות המעסיקים. חד כיווני. ובכן, במדינות סקנדינביה, שמעוניינות לעודד יציאת נשים לעבודה, המדינה תורמת את חלקה: סבסוד מעונות יום; הכרה בתשלום עבור טיפול בילדים כהוצאה מוכרת, סבסוד קייטנות, יום לימודים ארוך. למה לא בישראל?

פריון ואורך שבוע העבודה:

 המציאות מלמדת, כי בישראל עובדים הרבה שעות והפריון (התפוקה) רע.

שבוע העבודה בישראל הוא בן 43 שעות ואילו הממוצע במדינות ה-OECD הוא כ-40 שעות עבודה שבועיות.

על פי כל המדדים, הפריון בישראל במצב בכי רע. בהשוואה ל-OECD, הפריון לשעת עבודה נמוך בכ-24% מהממוצע ב-OECD; הפריון הכללי לעובד נמוך רק בכ-13% מהממוצע ב-OECD.

נתון אחר, מדהים, שלא מוסיף גאווה לישראל, מצביע על כך, שהפריון של העובד הישראלי גבוה רק בדולר אחד מזה של עמיתו היווני. והכלכלה היוונית מותקפת חדשות לבקרים בגין חוסר היצרנות שלה. ואיפה אנחנו? דולר בודד אחד מעל יוון.

מקור: OECD בעיבוד המועצה הלאומית לכלכלה

השאלה מה גורם למה, היא שאלת הביצה והתרנגולת. כלומר, האם בגלל שעובדים בישראל הרבה שעות, יש עייפות ושחיקה שמובילים לפריון נמוך, או שבשל סיבות כאלה ואחרות, העובד הישראלי נזקק להרבה מאוד שעות כדי להגיע לתפוקה נאותה.

בכל מקרה, חייבים כבר עתה להדוף את הטענה שאומרת, שאם נפחית את מספר שעות העבודה, הפריון יעלה.

זאת מאחר ועל הפריון משפיעים לא מעט גורמים נוספים, מעבר לשעות העבודה, כמו מוטיבציה, הכשרה, סביבת העבודה, ניסיון, תחרותיות בענפי המשק ועוד.

הבעיה האמיתית בישראל היא שבמרבית התעשיות, ישראל נמצאת במצב רע מבחינת הפריון. נכון, ההיי-טק הוא יהלום, שמושך את ישראל למעלה, אבל הוא די חריג בנוף. בענפים שמוכרים לשוק המקומי בישראל בלבד או בענפים שאין בהם סחר כמו שירותי האירוח והאוכל, ענף הבניה וענפי המסחר, הפריון נמוך מאוד גם בהשוואה למדינות אחרות ב-OECD. מה בדיוק נקבל אם נפחית את שבוע העבודה בענפים אלה? עוד פחות פריון.

בשנת 2005 העריך משרד האוצר כי עלות הפחתת שעה אחת של עבודה:

עלות תקציבית (תשלום לעובדי המדינה) – 1.9 מיליארד ₪

עלות למשק (הפסד תוצר) – 11 מיליארד ₪.

לקריאת המאמר הראשון בסדרה לחצו כאן.