פגיעה בשכר המטפלים תפגע ישירות בקשישים

מטרתו של חוק הסיעוד, שהחל  לפעול בין השנים 1985-1987, הוא הענקת שירותי סיעוד לקשישים הזקוקים לכך. החוק מתמקד ביכולת המדינה לוודא כי הקשישים מקבלים שירות ראוי ולא יצטרכו להתעסק בבירוקרטיה הכרוכה בהעסקה ישירה.

כיוון שהמדינה לא יכולה להתמודד לבדה עם המעמסה לאורך זמן וביעילות, הוכרע כי ביטוח לאומי יפעיל את החוק באמצעות שירותי הסיעוד ודרך מכרז מפורט המגדיר את סך התשלום למטפלות, כמות העובדים המקצועיים, מנגנוני הפיקוח ועוד. השינוי שנעשה הצליח מעבר למשוער, ונתפס לאחת ההצלחות הגדולות בעולם עם התמודדות הזדקנות האוכלוסייה. עם זאת, ראוי לציין כי בעקבות הזדקנות האוכלוסייה, על המדינה להיערך לגידול בשירותי חוק הסיעוד ולהתאימו לעתיד. מנכ"ל ביטוח לאומי היוצא, פרופ' שלמה מור-יוסף, עשה שינויים כבירים בכדי להנגיש את שירותי הביטוח הלאומי בכלל ואת שירותי הסיעוד בפרט. כיום, הם נגישים וזמינים יותר מתמיד.

המצב הנוכחי הינו ש-70% מכלל המטפלים בקשישים הם אזרחי המדינה, לעומת 30% שהם עובדים זרים הנמצאים 24 שעות במחיצת הקשישים הזקוקים לכך. בזכות 110,000 המטפלים, כ-160,000 קשישים יכולים לנימנע מאשפוז במוסדות שונים ולהמשיך את שגרת חייהם בביתם. כמו כן, הישארות הקשישים בביתם חוסכת למדינה מיליארדים רבים בשנה, ובכך תרומתו החסרת תקדים של חוק הסיעוד לחוסנה החברתי ולכלכלת המדינה.

לאור תרומתו האדירה של החוק ובמטרה להתכונן למציאות בעתיד, חשוב לעודד גיוס של רופאים, עובדים סוציאליים, מטפלים ומטפלות. על המדינה לגייס במיידית עובדים לתחום הסיעוד, להעלות את שכרן של המטפלות והמטפלים מעל שכר המינימום, להעניק הטבות במס ולהגדיר את תפקידי הזקנה והסיעוד כמקצוע מועדף.

ישנם קולות רבים הטוענים כי יש לקצץ בתעריפם של נותני שירותי הסיעוד ולהביא לקיצוץ של 5% מעלות חוק הסיעוד. יש להדגיש כי מהלך מסוג זה יביא לפגיעה ישירה באוכלוסיית הקשישים.

מתוך הוצאה של כ-6 מיליארד שקלים בשנה עבור חוק הסיעוד, כמיליארד שקלים מוחזרים למדינה כמע"מ, ביטוח בריאות, מס הכנסה, ביטוח לאומי ועוד, כיוון שרוב ההוצאה היא על שכר עובדים מקצועיים ושכר מטפלים. עוד ראוי לציין כי גיוס עובדים לתחום הסיעוד הינו קשה כיוון ששכר המטפלים נע סביב שכר המינימום.

רווח החברות והעמותות ע"פ החוזה מול הביטוח הלאומי הינו 4% לשעת סיעוד - רווח ממוצע וסביר. חלקן מרוויחות כנראה קצת יותר וחלקן קצת פחות, בהתאם ליעילותן. יעילות, בהינתן עמידה בתנאיי החוזה, אשר מפוקח בדקדקנות ע"י ביטוח לאומי, הייתה מטרת  המחוקק. אילו הייתה המדינה מפעילה מערך זה בעצמה, העלות הייתה כפולה ואף למעלה מכך, לחילופין באותו תקציב היה מוענק שירות רק למחצית מהקשישים.

כיום קיימת תחרות רבה בין החברות, ובכל רשות מקומית נמצאים בין 15 ל- 30 נותני שירותי סיעוד. להבדיל, אין במדינה כמות דומה של חברות סלולר או רשתות מזון. התחרות בתחום מאפשרת לקשיש ובני משפחתו לקבל את השירות המתאים ומביאה לאיכות מיטבית במתן השירות.

בימים אלו המדינה, בהובלת ועדת המשנה למעמד הקשיש בכנסת, פועלת לאמץ תכנית לאומית להתמודדות עם הזקנה, אולם אם תמשך המגמה לצמצום התקציבים בתחום וימשך השיח הציבורי כנגד אלו שעושים למען הקשישים, הציבור עלול להתעורר מאוחר מדי, בעתיד הלא רחוק ולגלות ששירותי הסיעוד נעלמו בדיוק ברגע שהוא נזקק להם? 

בימים אלו קיימת תחרות רבה בין חברות הנותנות שירותי סיעוד ובכל רשות מקומית נמצאים בין 15-30 חברות. התחברות בתחום חשובה ומאפשרת לקשיש ולבני משפחתו לקבל את השירות המתאים לו באיכות מיטבית.

כיום ועדת המשנה למעמד הקשיש בכנסת פועלת לאימוץ תכנית לאומית להתמודדות עם הזקנה, יש להמשיך ולעודד תכנית זו ובמקביל להימנע מצמצום תקציבים בתחום הסיעוד. על המדינה לעודד שיח חיובי ובונה לקראת העתיד הלא רחוק של כלל האזרחים במדינה, בכדי שהציבור לא יגלה בעתיד ששירותי הסיעוד נעלמו בדיוק כשהוא נזקק אליהם.