בעקבות שביתת המורים: בוררות חובה או הגבלת זכות השביתה בשירותים הציבוריים – צו השעה
כוכבת התקשורת של המחצית הראשונה של השבוע הזה הייתה המזכ"לית החדשה של הסתדרות המורים, יפה בן דויד, שנכנסה לתפקידה רק לפני מספר שבועות, ואשר כבר נרשמת באמתחתה הובלת שביתה בבתי הספר ובגנים העירוניים ביום שלישי. כמעט כולם יודעים היום שהגברת בן דויד קיימת.
אמנם, בית הדין לעבודה קיצר את השביתה, אבל הנזק כבר נעשה. מאות אלפי הורים ותלמידים הפכו, בעל כורחם ומבלי שיש להם כל יכולת להשפיע על הסכסוך בין ההסתדרות לבין משרד האוצר, לבני ערובה.
הורים נאלצו להישאר בבית בחוסר וודאות במקום להגיע למקום עבודתם (הדיון אם תהיה או לא תהיה שביתה תוכנן להתחיל רק בשעה 07:00 בבוקר), ילדים הפסידו שעות לימודים, יום אחד בלבד אחרי שהסתיימה חופשת חג החנוכה, ומאות אלפי שעות עבודה למשק ירדו לטמיון. על גבם של מאות אלפי הורים וילדים נוהל עוד מאבק בין הסתדרות המורים לבין האוצר.
ומי אחראי לנזקים? מי יפצה על אובדן הזמן והנזק הכלכלי שנגרם למשק? לא מעניין. עוד שביתה, עוד נזק, עוד צו מניעה, וממשיכים עם מצעד השוטים הזה שיחזור על עצמו באותו האופן בדיוק בפעם הבאה בחברת החשמל/הנמלים/הביטוח הלאומי ועוד.
תיאטרון האבסורד של השבוע רק מקרב את היום שבו מדינת ישראל תעביר כבר את חוק בוררות חובה, או תחוקק חוק שיגביל את זכות השביתה בשירותים הציבוריים ובשירותים החיוניים; שכן נמאס כבר שמי שמשלם את מחיר הסכסוך בין ארגוני העובדים לבין המדינה הוא רק הציבור.
אינני מכיר את פרטי הסכסוך בין המורים לבין משרד האוצר ואני לא מתיימר לקבוע מי הצד הצודק בו. ברור לי שהמורים והגננות במדינת ישראל עושים עבודת קודש והם ראויים להיות מתוגמלים בגין עבודתם וכמובן שלקבל את שכרם בזמן. גובה שכר המורים ופני מערכת החינוך בישראל הם נושאים חשובים ביותר, שמקומם בדיון נפרד מנושא מאמר זה.
בתוך כך, אנו מתוודעים לסכסוך עבודה בחברת האוטובוסים אגד, שקוויה או חלק מהם אמורים להיות מושבתים בעיר ירושלים. בעניין זה טוב לדעת, שנחקק באונטאריו שבקנדה בשנת 2011 חוק, ולפיו שירותי תחבורה ברמה מלאה הם שירותים חיוניים. עובדיהם אינם רשאים לשבות וסכסוכי העבודה בהם יוכרעו באמצעות בוררות חובה.
אני מרשה לעצמי לומר שאם היינו נמצאים במדינה מתוקנת, שבה היה ידוע שיש אינסטנציה משפטית, שעובדת מהר וביעילות ואליה מנותבים הסכסוכים להכרעה מהירה, לרבות להתוויית מסלול של פתרון, הרי שהנזק לציבור, שאיננו מעורב כלל בסכסוך פרט להיותו קורבן לנזקי השביתה, היה נחסך וכולם היו מרוויחים. שביתת המורים והשביתה באגד לא היו באות לאוויר העולם.
אם המטרה איננה להפגין כוח ולפגוע בציבור כדי שזה יזעק את זעקתו וילחץ על הממשלה להיענות לדרישות, אין שום הצדקה משפטית, הגיוניות או מוסרית שלא להעביר את הנושאים שבמחלוקת לבוררות.
יתכבדו הצדדים, יטענו את כל טיעוניהם בבוררות ותתקבל הכרעה לכאן או לכאן. שום נזק לא ייגרם לשובתים, שכן כל טענותיהם יישמעו. אם ישכנעו את הבוררים בצדקת טיעוניהם – נהדר; ואם לא, תימנע שביתה לא מוצדקת. מכל מקום נגיע בדיוק לאותה תוצאה שאליה מגיעים במצב הקיים היום, באמצעות הבקשות לצווי מניעה לבתי הדין לעבודה, אך ללא הנזקים לציבור.
דרך אחרת לטפל בבעיה היא באמצעות חקיקת חוק המגביל את השביתה בשירותים הציבוריים החיוניים, בדומה לחקיקה שקיימת במספר מדינות בעולם. כך למשל בשוויץ וביפן נאסר על עובדי המגזר הציבורי לשבות; באוסטרליה ובבלגיה ניתן, בהתבסס על פגיעה באינטרס הציבורי, לאסור שביתות; בבריטניה ובגרמניה מתחייבת הצבעת עובדים בגין הצורך לפתוח בשביתה, וגם שם קיימות מגבלות בחוק על השביתה בשירותים הציבוריים.
אנחנו מכירים היטב בזכות השביתה, אולם כופרים כפירה מוחלטת בחשיבה לפיה מדובר בזכות על, הגוברת בכל מקרה ובכל מצב על כל זכות אחרת. השביתה, ככל זכות, היא זכות יחסית, ויש מקרים בהם היא תיסוג מפני אינטרסים אחרים, כבדי משקל לא פחות.
כידוע, כבר היום קיימות מגבלות על זכות השביתה בשירותים החיוניים. האם ניתן להעלות על הדעת שבשם זכות השביתה הקדושה נרשה לעצמנו להפקיר את ביטחון המדינה באופן שנאפשר למשרתים בצה"ל לשבות? או שלא נהיה זכאים לשירותי ביטחון הפנים של משטרת ישראל כי אנשי המשטרה החליטו לממש את זכות השביתה? על אותו משקל, האם נאפשר לעובדי חברת החשמל שלא לספק כלל חשמל לציבור בגלל שהם לא מגיעים להסכמות עם האוצר בעניין תנאי העבודה שלהם? ואולי נמנע מעצמנו שירותי רפואה בגלל מחלוקת בין הרופאים לבין המדינה, ונחליט שיש לאפשר שביתת רופאים כוללת?
זכות השביתה איננה במעמד נורמטיבי עליון מעל כל זכות אחרת והיא חייבת להיות מצומצמת בשירותים הציבוריים ובשירותים החיוניים במיוחד. גם האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות קובעת כי זכות השביתה אין בה כדי למנוע החלתן של הגבלות חוקיות על שימוש בזכויות אלו לגבי אנשי הכוחות המזוינים, אנשי המשטרה או אנשי המינהל הציבורי.
מי שבוחר לעבוד במקום עבודה ציבורי ובפרט במקום ציבורי המספק שירות חיוני, חייב להביא בחשבון כי זכות השביתה שלו מוגבלת.
כל עוד ישראל נמנעת מבוררות חובה ומחקיקת חוק המגביל את השביתה בשירותים הציבוריים ובשירותים החיוניים, ימשיך הציבור לסבול. מאות אלפי הורים יודעים שבכל רגע נתון השביתה במערכת החינוך יכולה להרים את ראשה שוב ולהכניס את המערכת לסחרור, שהוא רע לכולנו. טוב תעשה המדינה אם תכניס סדר וכללים ברורים לג'ונגל השביתות בשירותים הציבוריים ובפרט בשירותים החיוניים.
