אפשר להגן על החקלאים גם ללא מכסים וייקור מוצרי המזון

ומה יותר חשוב, בעיקר לשכבות החברתיות החלשות מאשר הפחתת מחיר מוצרי המזון ?

אולם, כאשר כחלון החל בביצוע מהלכים אופרטיביים לצורך הפחתת מחירי מוצרי המזון הוא נתקל בהתנגדות של מערכת מאורגנת וחזקה – המגזר החקלאי.

החקלאות הישראלית חשובה לא רק לחקלאים; היא חשובה לכל עם ישראל. חקלאות היא חלק מהאתוס של בניית הארץ, והיא מזוהה עם הרבה מאוד ערכי יסוד על בסיסם הוקמה המדינה.

דומני שאיש לא יכול להטיל ספק בחשיבותה העצומה של החקלאות לישראל והצורך לא רק בשמירתה אלא גם בטיפוחה. החקלאי מתמודד עם קשיים רבים יותר מאשר איש עסקים רגיל. הוא מתמודד לא רק עם שינוי מגמות בשוק ופיתוח ערוצי שיווק, אלא גם עם שינויים במזג האוויר, העדר חגורת ביטחון על פרי יבולו ומחלות צמחים.

הבעיה המתייצבת היום בפתחנו נעוצה בכך שפיתחנו בישראל שיטה ייחודית מאוד להגנה על החקלאות – יצירת מכסי מגן שרירותיים וברמות דמיוניות, כגון 340% על יבוא שום, 560% על יבוא תמרים או 634% על יבוא תפוחי אדמה בחודשים מאי-יוני.

מעל במה זו, כבר התייחסנו בעבר לקושי המיוחד אותו יוצרת שיטת ההגנה על המגזר החקלאי אשר פותחה בישראל מאז קום המדינה.

שיטה זו, המגנה באופן חלקי על המגזר החקלאי, פוגעת ישירות בכל שכבות העם. ייקור מוצרי המזון מחלחל באופן ישיר גם אל השכבות החלשות.

אין דרך להפחית את מחירי מוצרי המזון ללא שחושפים את כל מוצרי המזון לתחרות בפני יבוא. כל חקיקה, ואגרסיבית ככל שתהיה, בניסיון ליצור תחרות בין השחקנים המקומיים, לעולם לא תוכל להביא לאותה ירידת מחירים אם לא תהיה בה תחרות אמת מול העולם הגדול; ואת זאת מבינים כולם.

ובפנינו מציאות חדשה. שר אוצר שרוצה באמת להוריד את מחירי מוצרי המזון, וגם שר חקלאות שמוכן לשתף פעולה, ולצורך השגת מטרה זו הם צריכים לשנות סדרי עולם.

כדי ליישם זאת, יש להציב שני מסלולים נפרדים: הראשון, הפחתה מוחלטת והדרגתית של מכסי המגן על יבוא חומרי גלם למזון ומוצרי מזון מעובדים; והשני, הפחתה הדרגתית של מכסי מגן על גידולים חקלאיים תוך שינוי שיטת ההגנה מעיקרה.

מסיבות אלה, אין מנוס מלעבור לשינוי מבני של כללי המשחק: מעבר הדרגתי של תמיכה ישירה, הוגנת וצודקת בחקלאי, במקום מכסי המגן הגבוהים. על פי שיטה זו, מי שיישא בנטל לא תהיינה השכבות החלשות אלא משלמי המסים, המצויים רק בחמשת מדרגות מס ההכנסה הגבוהות. מעבר לשיטה של תמיכה ישירה בחקלאי וביטול מכסי המגן תוביל להוזלת מחירי מוצרי המזון למאות אלפי משפחות בישראל שהכנסתן מועטה.

שונה לחלוטין המצב בכל הקשור בתעשיית מוצרי המזון. בניגוד לגידולים חקלאיים, תעשיית מוצרי המזון היא תעשייה ככל תעשייה אחרת. ברור שקל יותר לשווק ולמכור כשהתחרות בפני יבוא כמעט ואינה קיימת. בעלי מפעלים מאיימים כי אם יופחתו מכסי המגן על מוצרי מזון התוצאה תהיה פיטורי עובדים. זוהי תשובה לא הולמת, על אף שטמון בה לא מעט כוח שכנוע אנושי.

הכלכלה הישראלית כולה התחזקה דווקא על שום שחשפנו אותה באופן מלא, להוציא מגזר מוצרי המזון, לתחרות עולמית. מפעלים לייצור מזון לא יכולים יותר לומר כי הם ייצרו מוצרים הנצרכים על ידי הציבור הרחב רק בתנאי שמחיריהם יהיו גבוהים יותר מהמחירים שמוכתבים כתוצאה מתחרות עולמית.

אסור שמפעלי המזון יאמצו כתפיסת עבודה נצחית שהם יכולים להתקיים רק בתנאי שלא ייחשפו לתחרות ולאיים תמיד בפיטורי עובדים. תפיסת עבודה הגורסת שהם יכולים להתקיים רק אם הם לא יעמדו בפני תחרות היא תפיסה מעוותת, שכן משמעותה הוא שמפעלי המזון מתקיימים בתנאי תחרות מלאכותית.

מפעלי המזון צריכים, כמו כל התעשיות האחרות, ללמוד להתייעל ולהגביר את הפריון, וכן לעמוד בתנאי תחרות ללא איומים על פיטורי עובדים. כמובן שגם מהלך זה צריך להיעשות באופן הדרגתי ולא באבחת תיקון חקיקתי גורף.

הפחתת מחירי המזון אסור שתעשה כתוכנית הממוקדת במועדי ישראל. זה אולי טוב לגיבוש אווירה אך לא יותר מזה. תושבי המדינה הזקוקים לכך אינם מצפים למתנת חג, אלא לשינוי מבני ארוך טווח. התוכנית חייבת להיות מדורגת וארוכת טווח אך מתוך כוונה להגיע אל היעד הסופי שהוא חשיפת מוצרי המזון בישראל לתחרות עולמית.

מאמר דומה פורסם בגלובס 27.3.16