סיכול מגה השביתה במגזר הציבורי – ההישג ומה עוד צריך להיעשות?

התוצאות הקשות וההרסניות למשק ולכלכלה הישראלית והזעם הציבורי שיופנה כלפי ההסתדרות יהיו ברמה כזו שההסתדרות בעצמה תתחנן שיושיטו לה את הסולם לרדת מהעץ, עדי כדי כך שיהיה זה גם גורם מרסן בפני איומי שביתות בעתיד.

אבל תחושת האחריות והשכל הישר לא נתנו לנו לעמוד מנגד. איגוד לשכות המסחר עתר לבית הדין הארצי על מנת למנוע את השביתה, עתירה שהובילה להתכנסות של משרד האוצר וההסתדרות עד שיצא עשן לבן, וכל אחד מהצדדים יכול להצהיר שניצח במאבק. מי שבאמת ניצח הוא הציבור הישראלי, ששביתה קשה, כואבת ומיותרת נמנעה ממנו.

על פי בדיקה שערך אגף הכלכלה של איגוד לשכות המסחר, יום אחד של שביתה במגזר הציבורי משמעו הפסד תוצר של 300 מליון ₪, שהם הפסד פדיון ישיר של כ-600 מליון ₪. ככל שהשביתה נמשכת, הנזק היומי הולך וגדל. וכאמור, אלו ההפסדים הישירים בלבד. הנזק העקיף של שביתה כזו גדול בהרבה, לרבות נזקים בלתי הפיכים: סחורות שפג תוקפן, מוצרים עונתיים, השבתת קווי ייצור רציפים בשל מחסור בגורמי גלם מיובאים, ביטול עסקאות, אובדן תיירות נכנסת (שמשמעותו פגיעה בייצוא השירותים), ביטול חופשות של ישראלים בחו"ל ועוד. הנזק הכספי לא תם עם סיום השביתה. בנוסף, שביתה במערכת החינוך משמעה אובדן ימי עבודה במשק למאות אלפי הורים שלא הצליחו למצוא סידור לילדיהם.

עצם ההכרזה על השביתה כבר גורמת לנזקים. למשל, כתוצאה מהכרזת השביתה הפעם, ארקיע ביטלה טיסות בוקר ואל-על הקדימה טיסות. הציבור כולו הופך להיות בן ערובה לדרישות ההסתדרות הכללית.
ההישג הגדול בהסכם שהושג הוא שלראשונה לא מדובר עוד בתוספת שכר אחידה לכל העובדים. המשמעות של תוספת אחוזית אחידה לכולם, כפי שהיתה עד היום, היא שהחזקים יותר ירוויחו, בסכום כולל, יותר מהחלשים. ברור שתוספת של 2% למשכורת של 20,000 ₪ היא גבוהה יותר מתוספת של 2% למשכורת של 5,000 ₪. באופן הזה מנציחים עיוות ומגדילים את פערי השכר במגזר הציבורי.

לא עוד. בפעם הראשונה שוברים את הנוסחה, והעובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים התייחסות אמיתית. תוספת שכר דיפרנציאלית היא לא עוד מגדל פורח באוויר. לראשונה נוגעים ומטפלים בבעיית אמת במגזר הציבורי.

אכן, שינוי משמעותי, אבל זהו רק צעד ראשוני. אנו חייבים גם צעד משלים – ניתוץ חומות הניידות בתוך ולכל רוחב המגזר הציבורי, ההולך ומתרחב ומשמין, על חשבון משלם המסים. בשנת 2004 עמד מספר המועסקים במגזר הציבורי על 722,000; בשנת 2014 המספר האמיר ל-1.26 מליון! מדובר בגידול של 75%, כאשר בזמן המקביל גדל שיעור המועסקים במגזר הפרטי ב-37% בלבד, מ-1.679 מליון ל-2.294 מליון. זהו מתכון בדוק להרס הכלכלה. דו"ח הממונה על השכר במגזר הציבורי מצביע על כך שכ-40% מתקציב המדינה מוצא על שכר. זהו נתון בלתי נתפס.

את המגמה המסוכנת של הגידול במגזר הציבורי חייבים לבלום. פתרון פשוט הוא לאפשר ניידות של עובדים בתוך כל משרד ממשלתי וגם לכל רוחב המגזר הציבורי, וזאת תוך שמירה על כל הזכויות של העובדים עם המעבר. חוסר היכולת לנייד עובדים מוביל לקליטה של עובדים חדשים והוא גם יוצר עובדים מתוסכלים וממורמרים במקום העבודה הקיים שלהם, שיכולים היו לפרוח במקום אחר לו הניידות הייתה אפשרית.

איגוד לשכות המסחר מברך על איון השביתה, אולם יחד עם זאת אנו מדגישים כי יש הכרח לטפל טיפול יסודי ושורשי לא רק בשכר העובדים במגזר הציבורי אלא גם בניידות העובדים, שהיא חלק מהמזור לרבים מהחוליים במגזר הציבורי.