על מה עוד נשלם? הכירו את מס הפיתוח

"מס הפיתוח" מופיע במסגרת הצעת חוק ההסדרים הנוכחית, באמצעות שיטה מוזרה על פיה ממחזרים החלטת הממשלה מיום 12 באוגוסט 2009, ותיקוני חקיקה כושלים שנעשו בעקבותיה.

תוכנו של "מס הפיתוח", האמור להיות מוטל על כלל בעלי הנכסים באמצעות הרשויות המקומיות, מפורט בפרק ל"ב של תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2010-2009.

בעקבות הניסיון להעביר מס זה, במסגרת חוק ההסדרים, בשנת 2010, שיגר היועץ המשפטי לכנסת מכתב מנומק ומפורט ליו"ר ועדת הפנים, ביום 10.8.2010, בו הבהיר כי ניסיון להטיל מס זה באמצעות חוק שהוא בעצם חוק הסמכה כולל, הוא פסול בעיקרו, מאחר ואין יודעים מהם שיעורי המס המוטלים ומהי ההצדקה העניינית להטלתו. זהו מהלך הנוגד באופן עקרוני את חוק יסוד: משק המדינה, בו נקבע מפורשות כי אין להטיל מיסים, מלוות חובה ותשלומי חובה אלא רק בחוק או על פיו, ובציטוט ממכתבו של היועץ המשפטי לכנסת: "אין זה מקובל בחקיקת מיסים להותיר את ליבת ההסדרים לקביעת מחוקק המשנה, קל וחומר בשעה שההצעה אינה קובעת כל מנגנון פיקוח פרלמנטרי על קביעת מחוקק המשנה, שכן לפי ההצעה אין צורך להביא את התקנות שיתקינו השרים לאישור ועדה של הכנסת."

הניסיון ליצור חוק של הסמכה, כאשר שיעורי המיסים יקבעו על ידי פקידות או שרי הממשלה, על פי שיקול דעת ועל פי פניות ובקשות של הרשויות המקומיות, היא רחוקה מאוד ממסגרת העקרונות שעוצבו בחוק משק המדינה.

שיטת "מס הארנונה" כיום הינה מושחתת ברמה האתית והציבורית, שכן כל עם ישראל משלם אוטומטית מס גבוה יותר על שום עליית מדד השכר במגזר הציבורי, מעבר למדד יוקר המחיה, הכולל בתוכו אף את רכיב חריגות ו"חגיגות" השכר במגזר הציבורי.

מעניין מאוד שגם הניסיון והלקחים שחובה היה להפיק משיטת מס הארנונה לא נלמדו ולא הופנמו במשרד האוצר. כבר ראינו מה קורה כאשר העלאת מיסים מותנית בשיקול דעתם של שני שרים, ללא שקיפות ודיון ציבורי, באשר להצדקה העניינית של העלאה מתמדת מידי שנה של גובה המס. אותו נדבך נוסף של אישור חריג להעלאת מס הארנונה מעבר להעלאה האוטומטית הפך להיות כמעט נורמטיבי. במקום שהרשויות המקומיות תעשנה את המאמץ להתייעל ולחסוך בהוצאות, כדי לא להכביד על התושבים המצויים בתחום שיפוטם, עושים את ההיפך: מכבידים על התושבים ועושקים את הציבור באמצעות הטלת מיסים נוספים. זוהי גישה פסולה, המהווה אנטי-עידוד לרשויות המקומיות להתנהל ביעילות, לשם יצירת הוגנות ושוויון בין כלל התושבים.

"מס הפיתוח" המוצע היום הוא מס כללי, המחזיר אותנו לשיטה הקלוקלת של הענקה גורפת של ה"אישורים החריגים" להעלאת מס הארנונה. הפעם מנסים להסביר לנו שהמס הזה נועד כדי לאפשר ולהאיץ בנייתם של דירות מגורים, בעוד שאין שום הצדקה להטלת מס נוסף לצורך בניית דירות מגורים.

כבר היום יש לרשויות המקומיות סמכויות להטלת היטלי פיתוח ואגרות לצורך מימון פרויקטים מיוחדים, של פיתוחי תשתית, הממוקדים באיזור גיאוגרפי נתון.

אגרות והיטלי פיתוח הם המקור הכספי למימון עבודות פיתוח ותשתיות לבנייה חדשה, בהתאם לחוקי עזר.

על כן, תמוהים מאוד דברי ההסבר להצעת החוק על פיהם, מחמת שחוקי עזר אלה אמורים לקבל אישור של משרד הפנים, ועל שום שקבלת אישורים אלה כרוכה בהליך מורכב ומסורבל, הפתרון הוא ביצירת מס חדש.

המסקנה המופרכת: מקום בו קיימת ביורוקרטיה פנימית בתוך המערכת השלטונית, יש לעקוף הליכי ביורוקרטיה אלה בדרך של הטלת מס חדש.

זוהי חשיבה מסוכנת. במקום להתמודד עם ההליך הביורוקרטי ולפשטו כפי שצריך לעשות, על פי כל תפיסה שלטונית נכונה והוגנת, פותרים את בעיית ההליך הביורוקרטי בהטלת מס חדש על הציבור. קשה לחשוב על פרדוקס מעוות יותר.

יש לפסול מעיקרה את השיטה על פיה רוצים להטיל מיסים חדשים בישראל באמצעות חוקי הסמכה כלליים, מעורפלים ורחבים. בטח ובטח חוק שמעגן שיטה שהוכחה כשיטה קלוקלת, הפועלת בניגוד קוטבי לעידוד ההתייעלות במגזר הציבורי.

ההצעה בחוק ההסדרים להטיל "מס פיתוח" חדש, אם תעבור, תביא מיידית להצפה של משרדי הממשלה בבקשות להענקת היטל חריג לגביית "מיסי פיתוח" מעבר לרמת המיסוי שתקבע על ידי השרים.

אנו פשוט נהיה במערכה נוספת, זהה לחלוטין, למה שקורה היום, אלא במקום שהכותרת תהיה "אישור חריג להעלאת מס הארנונה", הכותרת תהיה "אישור חריג להעלאת מס הפיתוח".

מאמר דומה פורסם בגלובס ביום 16.8.15