גמילת המשק הישראלי מנפט לתחבורה – עוד חזון למועד

במוזיאון הרכב בבריסל מוצג רכב חשמלי משנת 1916, דטרויט אלקטריק; מאה שנים לאחר מכן רוב התחבורה בישראל עדיין מונעת על ידי תזקיקי נפט. גם חלופות אחרות לרבות הנעה בדלקים ביולוגיים, גז טבעי וכיוצ"ב, הקיימות עשרות שנים, אינן בנות תחרות לרכב הקונבנציונלי או ההיברידי.

מנוע הבעירה הפנימית המונע בבנזין או בסולר (לרבות מערכות היברידיות) הוכח כיעיל במיוחד בהיבטים של תשתית ייצור ואספקה, אגירת ונשיאת אנרגיה, יחס טווח נסיעה לנפח או למשקל תשומת האנרגיה ועמידות בתנאי מזג אוויר.

שנים של פיתוח הביאו את כלי הרכב הקונבנציונליים וההיברידיים לרמת בשלות ויעילות גבוהה המקשה על כל אלטרנטיבה אחרת להתחרות בהם:

* רכב חשמלי –עדיין נחות מבחינת טווח נסיעה, נפח, משקל ועלות המצבר, תלות ברשת החשמל וצורך בתשתית טעינה יקרה, מסובכת ולא תמיד ישימה במדרכות.

* גז טבעי – הטכנולוגיה מוכחת והפוטנציאל גבוה, אולם נדרשת השקעה גבוהה בתשתית התדלוק.

* GTL - בנזין וסולר סינתטיים המיוצרים מגז טבעי מייתרים את הצורך בהשקעות בתחנות התדלוק או ברכבים, אולם הקמת מתקני הייצור יקרה במיוחד.

* מתנול – רעיל, מצריך הקמת תשתית ייצור ואספקה.

* אתנול או ביודיזל – מיוצרים מגידולים חקלאיים המצריכים תשומות נכבדות של קרקע ומים שאין בישראל.

המטרה לצמצם את תלות המשק הישראלי בנפט ראויה וחשובה מאין כמותה, מאחר שלצריכת בנזין וסולר אספקטים שליליים מוכרים בתחום הסביבתי, הכלכלי והגיאופוליטי. אולם לצערנו אין פתרון של "זבנג וגמרנו".

מיתון צריכת הדלק לתחבורה יתבצע בתהליך  ארוך וסיזיפי הדורש מעורבות בו זמנית של כל הגורמים הרלוונטיים, לדוגמה:

מצד הממשלה: המשך שיפור התחבורה המסילתית, הטמעת גז טבעי לתחבורה הכבדה, והמשך המיסוי הירוק המתמרץ חסכון בדלק.

מצד יצרני הרכב בחו"ל: הפחתת משקל הרכב והגברת יעילות מערכות ההנעה.

מצד הצרכן הישראלי: העדפת רכב חסכוני בדלק.

אם כן, גמילה מוחלטת מנפט לתחבורה? לצערי עוד חזון למועד.